גורל – פרק 5

*פלאשבק – 3 חודשים אחורה *
" מייגן , לא סתם קראתי לך לפה .. " קרלו אמר והתיישב ליד העץ הגדול , הבטתי בו מבולבלת והתיישבתי לידו
" מה קרה ? " שאלתי אותו " יש איזו שהיא בעיה ? "
קרלו הניד את ראשו " לא בדיוק .. תראי מייגן – אנחנו מכירים כבר הרבה זמן , המון זמן "
" ו ? .. " אמרתי לו , חסרת סבלנות
" ורציתי לומר לך שאני … " הוא התחיל לומר ועצר .
" יש פה מישהו " אמר ומשך את ידי .
רצנו בן כל העצים הסבוכים , אין לי מושג לאן רצנו , אין לי מושג אפילו למה
" למה אנחנו בורחים ?! וממי ?! " שאלתי אותו כשעצרנו להסדיר נשימה
" ממישהו שרוצה להרוג אותנו " הוא אמר והמשיך לרוץ . רצתי אחריו מהר וחיפשתי אותו בן כל העצים
הוא כבר לא היה שם .
" קרלו ?! קרלו ?!?! " צעקתי והמשכתי לחפש , קרלו נעלם לי .
אחרי חמש דקות נשמעה ירייה , וקול צרחה נשמע בכל היער
קולו של קרלו
*סוף פלאשבק*

" קרלו !!!!!!!!1 " צרחתי וקפצתי עליו בחיבוק , הוא חיבק אותי חזק בחזרה והרים אותי באוויר וצחק את צחוקו החמוד
" אתה חיי !!!!!! קרלו !! " צרחתי כשהבטתי בפניו הרזות , הוא לא השתנה בכלל – אותו שיער שחור ארוך , אותן עיניים שובבות , אותו חיוך שובה לב
" שלום גם לך צפונבונית ! מה שמעתי , הפכת להיות החננה הלאומית ?! "
" איזה חננה , אתה לא מבין בכלל מה עובר עלי פה !!! אבל עזוב אותי , איך הגעת לפה ?! ואיך ניצלת מהירייה ?! "
ישבנו על הסלע ליד האגם . קרלו שטף את פניו במי האדם הקרירים והתחיל להסביר לי
" הכדור פגע בי רק בכתף " הוא הצביע על השריטה והצלקות בכתפו הימנית והמשיך " לא הצלחתי לחזור לחפש אותך ביער , הכאבים שיתקו אותי . סמנדרה מצאה אותי וטיפלה בי , חיפשנו אתכם בכל היער הצפוני אבל פשוט נעלמתם !! איפה היית ?! "
הרגשתי כל כך אשמה . הדמעות התחילו לעלות בעיניי " אני .. אנחנו חשבנו שרודפים אחרי כולנו וברחנו ליער המזרחי .. אני מצטערת קרלו ! זה הכל באשמתי ! הייתי צריכה להמשיך לחפש אותך !!" הדמעות זלגו מעיניי ואפילו לא התאמצתי למחות אותם , ולהפתעתי – קרלו התחיל לצחוק והתקרב אלי יותר
" ממתי הגברת מייגן בוכה כמו תינוקת ?! מה הם עשו לך פה ? הכול בסדר איתי , והעיקר שאת הסתדרת ובך לא פגעו ! " הוא אמר וליטף את שערי , חייכתי אליו והשענתי את ראשי על כתפו הבריאה
" התגעגעתי אליך " לחשתי לו והוא חיבק אותי חזק , הבטנו ביחד באגם היפיפה .
השמש התחילה לשקוע , והילדים התחילו לחזור מחצר הפעילויות , ראיתי את ליאם וקייט מסתכלים לכיווני , הפסקתי להביט עליהם ובהיתי במים שבאגם .
" קרלו קם ושבר את השתיקה " יאלה , מצאתי בגדרות פה כמה פרצות , אפשר לברוח חזרה !! "
" לברוח ? " מלמלתי בשקט " אני לא יודעת .. "
" מה זאת אומרת ?! את לא רוצה לחזור ליער ?! את רוצה להשאר במקום הפלצני הזה ? "

קבעתי עם קרלו שנפגש מחר ליד הגדר , יש לי לילה אחד לחשוב על זה .
" למה את בכלל מתלבטת ?! " אמרתי לעצמי שהורדתי את מדי הפנימייה המגוחכים האלו ולבשתי את הפיג'מה , מה יש לי לעשות פה ?
אין לי מושג בכלל למה הביאו אותי מפה , אבל רק רע יכול לצאת מהמקום הזה . במילא לא באמת מקבלים אותי פה , כולם פה מיליארדרים ומתנשאים – או לפחות רובם .. ואני ?
הכי פשוטה שיש . הכי ענייה שיש .
היער זה הבית האמיתי שלי . המקום שאני יכולה להיות באמת אני .
אבל מצד שני , משהו במקום הזה עושה אותי באמת מאושרת ..
אני אוהבת להיות פה , אני אוהבת ללמוד . אני אוהבת לעשות צחוקים עם מאט ולשחק עם אן ובל ..
זאת הדילמה הכי קשה שהתמודדתי איתה , כל חיי .
שכבתי במיטה ובהיתי בתקרה , מנסה להירדם – ללא הצלחה ..
" בהחלט דילמה קשה "
קפצתי מהמיטה והבטתי בכיסא – הזקן ההוא ישב שם !
" מה אתה עושה פה ?1 איך נכנסת ?! " צעקתי והתקרבתי אליו , אבל הוא כהרגלו לא ענה וחייך את חיוכו המוזר
" בהחלט דילמה קשה עומדת לפנייך , אבל אני מאמין שתעשי את הדבר הנכון "
ישבתי על כיסא לידו ונשמתי עמוק " איך אני אדע מהו הדבר הנכון ? "
" כל דבר שתעשי יהיה הנכון ביותר עבורך "
" אז איך אני אדע במה לבחור ?!?! "
הוא חייך אלי וקם מהכיסא , מתקדם לעבר דלת הכניסה
" שניה !! " צעקתי לו ורצתי לכיוונו " .. איך קוראים לך ? ומי אתה ?! "
" תאמיני לי שזה לא משנה " הוא אמר ונעלם .

7:00 . זוהי השעה שקבעתי עם קרלו , הייתי שם לפניו .
כשהוא הגיע החיוך המוכר והאהוב שלו התנוסס על פניו " לא הברזת לי הא ? את מצטרפת אלי ? "
חייכתי אליו וצעדתי לכיוונו , אבל אז הרגשתי שמישהו תופס לי את היד .
" לאן את הולכת ? " ליאם שאל אותי והביט בי מבולבל , קרלו קפץ ממעל הגדר והתקרב אלי
" במה את בוחרת ? " הוא שאל ברצינות
חייכתי אל שניהם , ועשיתי הבחירה הנכונה ביותר
בשבילי .