גורל – פרק 4 (:

ערבבתי את קערית הקורנפלקס שלי , כלומר – קורנפלקס לשעבר . הוא נמס לי ונהיה כמו דייסה צהובה ומוזרה . לא רק אני הייתי במצב רוח מדוכדך – כולם היו . כל 19 תלמידי הפנימייה בחשו בקעריות שלהם ונאנחו בעצב . אין לי מושג למה הם מבואסים , אבל אני מבואסת כי עדין לא הבנתי אם ליאם סלח לי או לא .
המורה לורה נכנסה לחדר אוכל והסתכלה על כולנו " אולי תתעודדו קצת ? עוד מעט ליאם יבוא עם חדשות ! "
רק אני ואן קפצנו מהכיסא ובהינו בדלת , מחכות שליאם יכנס . אן היא הילדה הכי קטנה בבניין הזה של הפנימייה , היא בת 6 בערך . נמוכה ושמנמנה , עם שיער חום ולחיים עם גומות . והכי מיוחד בה – העיניים שלה . שהצבע שלהם היה שילוב של כל הצבעים האפשריים . משום מה ליאם ממש אהב אותה ודאג לה כל הזמן , והיא כמובן ממש אהבה אותו .
מי לא אהב אותו ?
אחרי כמה דקות של ציפייה , ליאם נכנס לחדר " יאלה תתעוררו , יש לי משהו חשוב להודיע ! "
כולם הרימו את ראשם מהשולחן לאט לאט והביטו בו בשיעמום
" היום … זהו .. יום האיחוד ! "
השקט המופתי הפך לצרחות וקריאות שימחה , הפרצופים העצובים הפכו לחיוכים ענקיים . ליאם חיבק והרים את אן על כתפיו וכולם קפצו מאושר
" מה זה יום איחוד ? " שאלתי בחשש , כולם הביטו בי וצחקו " זה יום שבו כל בנייני הפנימייה מתאחדים והמדריכים עושים פעילויות מגניבות ! " אמרה לי בל והחזיקה את ידי " תהיי בת זוג שלי !! בבקשה ! " הנהנתי לעברה וחיפשתי את מבטו של ליאם , הוא חייך אלי ונופף לכיווני .
הוא סלח .
חייכתי מאושר , סוף סוף המועקה שהייתה לי בלב נעלמה , עד שחברה שלו נכנסה לחדר ונישקה אותו , ליד כולם .
לא , זה לא מפריע לי ..
למה שזה יפריע לי בכלל ?!?!

" אוקי , אז אלו חוקי המשחק : כולם עומדים על כיסאות במעגל , והמדריך מוציא בכל פה כיסא . המטרה – להשאר על הכיסאות , בהצלחה ! "
לפני שהספקנו להבין משהו , כבר היינו על כיסאות במעגל . המדריך התחיל להעיף כיסאות במהירות וכל הבנות צרחו במקהלה , אני דווקא לא נלחצתי כל כך – הצלחתי לדלג בן הכיסאות בקלות , אבל המשחק נעשה מסובך יותר ויותר כשנשארו רק 3 כיסאות , שעל כל אחד מהם 4 ילדים , בניהם ליאם , אני , קייט הבלונדינית , אן , מאט , ועוד כמה מבניינים האחרים שלא הכרתי . אני קייט ואן ומאט עמדנו על כיסא קטן ומתנדנד והחזקנו אחד את השני כדי לא לפול . כיסא לידינו עמד ליאם עם עוד 3 ילדים קטנים שלא הכרתי וכרגיל , הוא עשה הכל בשביל לשמור עליהם שלא יפלו , חייכתי אליו והוא חייך אלי בחזרה , קיט נעצה בי מבט כועס ומחקתי את החיוך מיד מהפנים שלי
" הוו .. נשארנו 12 , מי יהיו הבאים שיפלו ? " אמר המדריך בקול של שדרן מוזר , כולם צחקו והחזיקו חזק את אלה שלידם
" אני אפיל את הכיסא … " המדריך אמר והסתובב סביבינו .. לא .. רק לא את שלנו !!
" את הכיסא הזה "
הוא הצביע על הכיסא שלנו .
" לאלאל ,אין מצב !! " קיט צעקה עליו והתחילה להתווכח איתו , הבטתי ימינה ושמאלה – הכיסא מצד שמאל ממש רחוק , ומצד ימין – הכיסא של ליאם
" בואי מיגן , תקפצי אלינו ! " ליאם צעק לי והושיט את ידו , התכוונתי לתפוס אותה אבל פספסתי את ההזדמנות – קייט תפסה אותה ועברה לכיסא של ליאם . ירדתי מהכיסא בכעס וישבתי בצד .
בסוף המשחק אן ניצחה וכולם עברו לתחנת המשחקים הבאה – חוץ ממני . לקחתי את המעיל שלי והלכתי לטייל בשטחי הפנימייה .

לא תיארתי לעצמי שהמקום הזה כ"כ יפה . המקום הזה נראה ממש כמו חלום .
דשא גבוהה רך וירוק במקום מדרכות , פרחים בכל מקום , פרפרים וציפורים . באמצע כל הבניינים היה אגם גדול ויפיפייה , מלא בברבורים לבנים ויפיפיים.
ממש כמו חלום .
הורדתי את הנעלים המציקות והלוחצות והלכתי לי בדשא הרך אל האגם , ישבתי על סלע גדול שהיה שם וטבלתי את הרגלים במים , מנסה להירגע .
" יפה לך לוק של חננה " שמעתי קול אומר מאחורי , קול מוכר , קול אהוב , קול שלעולם לא אשכח..
קרלו .