גורל – פרק 2

-כעבור יום-
השמש זרחה שוב, וגרמה לאפלה ולקור לסוג. כולם ישנו טוב בלילה, הפצעים כמעט החלימו. "במה את לבושה?" זאת הייתה השאלה הראשונה של אילנה כשהיא ראתה את מלודי. מלודי הייתה בלבוש מינימלי- הג'קט שלה היה בלי שרוולים, המכנסיים הארוכים שלה היו קרועים ונראו כמו שורט. מלודי הסמיקה יותר משהסמיקה יום לפני. ליילה התעוררה, היא אמרה: "בוקר טוב עולם." היא התמתחה, והביטה על דרק שישן לידה. היא טילטלה אותו, ואמרה בצחקוקים: "תתעורר, דרק!" הוא פתח את העיניים, והדבר הראשון שהוא אמר…. "אני רעב." ליילה אמרה: "אני יכולה ללכת לחפש לכמה פטריות וקצת מים, אפשר להרתיח אותם ולאכול אותם ככה." "תחפשי גם תבלינים." אמרה אילנה. אייבי אמרה: "היא מחפשת ביער. לא בחנות 'לגעת באוכל'." מיקה אמרה: "חכי, אני רוצה לבוא איתך." "לוזריקה ואחותי התאומה. אחלה צמד." זרקה אמנדה הערה. מיקה כמעט בכתה. ליילה אמרה: "אמנדה, תעזבי אותה!" ליילה חייכה אל מיקה חיוך כנה. מיקה פתאום חייכה חיוך אמיתי. שתיהן הלכו יחד. אילנה קמה מהרצפה הקשה, ואמרה: "נזכרתי! הטלפון הנייד שלי היה בתיק שלקחתי איתי, אולי נוכל להתקשר למנהלת אלטורן ולבקש ממנה לשלוח צוות חילוץ! לאיפה.. שאנחנו לא נמצאים." אילנה נכנסה לאוטובוס ויצאה במהירות עם הנייד.
-במשרד-
"הטיול הזה צריך לעבוד. אילולא ההתרסקות דרק ומלודי לא היו עובדים יחד, ומיקה וליילה לא היו הולכות יחד." אמרה המנהלת אלטורן. המנהלת השנייה אמרה: "נכון." "פרידה, תרצי תה?" שאלה המנהלת אלטורן. פרידה ענתה: "כן. אוי… תראי. התלמידה שלך מתקשרת."
-ביער, מיקה וליילה-
"אז, איך קוראים לך?" שאלה ליילה, מחפשת משהו לאכול. "קוראים לי מיקה." אמרה מיקה. היא שאלה: "זה נראה לך כמו משהו אכיל?" "לא… אבא שלי הזהיר אותי מהצמחים האלה." אמרה ליילה. ליילה הסתכלה אחורנית, והמשיכה. מיקה שאלה: "אז… אבא שלך, הוא מבין בצמחים?" ליילה ענתה: "כן… הוא הבין בהם… הוא היה חכם מאוד, אני מתגעגעת אליו." "מה… מה זאת אומרת?" שאלה מיקה בפליאה. ליילה אמרה: "כשהייתי בת 6 חזרתי הביתה והוא שכב על הכורסא שלו, מת. הוא מת מהסרטן שהיה לו." "ואמא שלך לא ראתה?" שאלה מיקה. ליילה בלעה את הרוק ואמרה: "לא, היא העלתה את הקניות." מיקה הביטה על עץ. "יש שם פירות, תעזרי לי לעלות לשם." אמרה מיקה. ליילה עזרה לה לטפס על האבנים ליד העץ, מיקה התיישבה על הענף העבה וטעמה פרי אחד. "זה טעים מאוד… יש לזה טעם של מסטיק בזוקה." אמרה מיקה. ליילה ביקשה: "תעבירי לי אחד." מיקה זרקה אל ליילה פרי, ליילה אכלה. "זה מדהים, בואי נביא כמה לכולם!" אמרה ליילה בהתרגשות. מיקה קטפה כמה, וליילה החזיקה. "מה אתן עושות בחצר המלכה?" שמעו לחישה. "אמא!" אמרה בבהלה ליילה. נערה עמדה מאחור, החזיקה עששית כדי להאיר מעט את הערפל שהתחיל לשרור. "אסור היה לכן להיכנס לפה. המלכה תזעם ובטח היא תעניש את ההורים שלי.." הנערה אמרה בפחד. מיקה אמרה: "מצטערות, לא ידענו שאסור, פשוט… האוטובוס שלנו התרסק ואין לנו מה לאכול מאז שהתרסקנו, כולנו פצועים ו…" "תפסיקי. אתם תוכלו להישאר במרתף ביתנו, אבל עכשיו כדאי שתסתתרו.. אם החייל יראה את הפירות אצלכם הוא ישתגע."
-במקום אחר ביער-
"היא לא עונה." אמרה אילנה, אחרי כמה שיחות. "נראה לך שהן יענו? בגללן נתקענו פה, הן בטח מפחדות שיאשימו אותנו." אמרה זואי. "מה את כבר מבינה, קלואי?" אמרה ג'יין בעצבים. זואי תיקנה אותה: "קוראים לי זואי." סדריק קם מהדשא הלח שישן עליו בלילה, ואמר: "למי אכפת איך קוראים לך?" "סדריק…." נשמה זואי עמוק. היא תמיד חיבבה את סדריק אבל ברגע הזה- האהבה שלה כאילו מתה. וגם, הוא וג'יין חברים כרגע. סדריק וג'ייק התנשקו. אילנה אמרה: "תעשו את זה במקום אחר." כריסטופר אמר: "נכון…" הוא התיישב ליד דרק. "מה… מה אתה רוצה?" אמר דרק, בטון שיכור. עייפות תקפה אותו. כריסטופר אמר: "אני צריך מידע." "מידע? על מה?" שאל דרק ושכב על הדשא. כריסטופר אמר: "לגבי מיקה." דרק הביט בו. כריסטופר שאל: "אתה חושב שהיא תחבב אותי?" דרק אמר: "אני לא יודע… אני לא שם לב אליה. ומה לגבי ליילה? נראה לך שהיא תחבב אותי?" כריסטופר הנהן. הם ראו באופק את ליילה ומיקה באות. "רק דיברנו…" כריסטופר זרק הערה. ליילה אמרה: "אתם חייבים לאכול מזה!" כל אחד קיבל פרי. "פרי? שטפתם אותם?" שאלה זואי. ליילה אמרה: "הם מחצר המלכה." "יש מלכה בכפר הזה?" שאלה אילנה. מיקה הנהנה. נועה נגסה בפרי.. "איפה מצאתן את זה?" שאלה נועה והמשיכה לאכול את הפרי האדום. "הן אמרו הרגע." אמרה אמנדה בקול יבש. נועה אמרה: "לא שמעתי, הייתי עסוקה בלאכול!" ג'ייק קם. הוא הביט בכל הבנות. 'אמנדה…. בררנית וסנובית כזאת… לא נראה לי. אילנה… אנחנו חברים טובים מאז ותמיד, אבל לא נראה לי שאנחנו נהיה זוג בעתיד… ליילה יפה וחמודה, אבל שמים לב שדרק רוצה אותה. מיקה…. חננה מדי. אייבי… נגררת. לירון לא הטיפוס שלי. נועה… בחיים לא. מלודי…. מלודי מושלמת בשבילי!" הוא חייך. ליילה אמרה: "מיקה, אני הולכת לחפש את הנערה שראינו. היא אמרה שנוכל להישאר אצלהם בבית!" "הכל טוב יותר מהערפל או מהקור." אמר כריסטופר וחייך אל מאיה. ליילה נבלעה בתוך העצים הענקיים. מיקה ישבה ליד כריסטופר. "היי." הוא אמר. מיקה שאלה: "אתה מדבר אליי?" "בואי נראה, אני מדבר אל הנערה החמודה הבלונדינית עם גוונים של חום בהיר? כן." אמר כריסטופר. הוא שאל: "אפשר לדבר איתך רגע?" היא צחקקה ואמרה: "כ-כן.." הצחקוקים האלה לא התאימו לה.