גורל – פרק 2 (:

" תכירו , זוהי מייגן . והיא התלמידה החדשה בפנימייה .
אני מצפה מימכם לקבל אותה אליכם ולשלב אותה , זה ברור ? "
כל 19 ילדי הפנימייה עמדו בשורה אחת ארוכה והנהנו , היו שם ילדים בכל הגילאים – מגילאים ממש קטנים של בערך 6-10 ועד נערים ונערות בני 13+ ..
כולם מפחדים מהמורה המלחיצה הזאת , שככל הנראה קוראים לה לורה
הם לא נראים ממש כמו פושעים , אבל במחשבה שנייה – גם אני לא .
" ברוכה הבאה מייגן " אמרו כולם ביחד , ממש כמו במקהלה .
הבטתי בהם במבט מזלזל ולורה הראתה לי איפה המקום שלי בשולחן האוכל , ישבתי שם באי רצון וחיכיתי לרגע טוב לברוח .
" היי , מיגן , למה את לא אוכלת ? " שאל אותי ילד אחד וקירב אלי את צלחת הגבינה .עיקמתי את הפרצוף והעפתי אותה על הרצפה , כולם נעצו בי מבטים
" אופס ? " אמרתי והמשכתי להתעסק בשריטת השולחן עם המזלג , וכולם המשיכו לנעוץ בי מבטים , עד שאחד מהבנים קם והצביע על הצלחת שנשפכה על הרצפה ואמר "תנקי את זה"
פעם ראשונה ב5 שנים האחרונות שהייתה לי סיבה אמיתית לצחוק , התפקעתי שם מצחוק ! כשנרגעתי נעמדתי מולו והבטתי עמוק בעיניו " ואם לא בא לי ? "
" אז בלי שיבוא לך , תנקי או שכולנו נענש ! " הוא אמר בקול תקיף
" אם כל כך חשוב לך לשמור על החוקים חננצ'יק , תנקה אתה ! " השבתי לו והתקרבתי לעבר הצלחת , בעטתי בה עם הרגל והגבינה שבה נמרחה עוד על הרצפה
הנער הבלונדיני נהיה יותר ויותר אדום , הוא צעד לכיווני ולחש בקול שקט במיוחד
" אני אומר את זה בפעם האחרונה , תנקי "
" לא רוצה " אמרתי לו עם חיוך ויצאתי מחדר האוכל .

חוקים , כללים .. הלוואי והייתי בפנימייה לעבריינים ! החננות האלה , כל אחד חושב את עצמו אנשטיין . הדבר שאני הכי שונאת בעולם זה שוויצרים ומתנשאים . כל החיים שלי ברחתי מאנשים כאלה , וככה אני אעשה גם עכשיו .
ניצלתי את הבלאגן בחדר האוכל והתחמקתי אל המסדרון , אין לי מושג איך לצאת מכאן – אבל יצאתי ממקומות יותר גרועים מזה . ירדתי במדרגות למטה וראיתי מרחוק את דלת היציאה . רצתי אליה הכי מהר שיכלתי – אבל עצרו אותי .
הבלונדיני תפס את ידי , לצידו עמדה המורה לורה ועוד כמה תלמידות קטנות ועדינות , ניסיתי לשחרר את אחיזתו אבל הוא החזיק אותי יותר חזק וסובב אותי לכיוון המורה
" לאן את בדיוק חושבת שאת הולכת ?! " היא אמרה לי " כנראה שלא סיימת לקרוא את ספר החוקים שלנו , בו כתובים 2 חוקים מאוד חשובים – 1.מי שמלכלך חייב לנקות אחריו , אחרת כל ילדי הפנימייה והוא בפרט יענשו ויצטרכו לנקות את כל הפנימייה
2.אין לצאת משטח הפנימייה"
גיחכתי והבטתי בה , עיניה השחורות ננעצו בעיני והרגשתי צמרמורת קלה בכל גופי .
' זה לא הזמן לפחד עכשיו ' אמרתי לעצמי בראש ' כנסי בה ! '
" אלו החוקים שלכם , לא שלי " אמרתי העפתי את ידו של הבלונדיני מידי " אני לא שייכת לכאן , לא לפנימייה המסריחה הזאת ולא לילדים המתנשאים האלה . אף אחד לא יגיד לי מה לעשות ! "
שקט . דממה . הצמרמורת בגופי התגברה ונאבקתי בה קשות , ואז השקט הופר .
" תגידי , את לא מתביישת ?! " הנער צעק עלי " אנחנו נותנים לך פה צ'אנס לחזור לחיים נורמאלים ! מה את חושבת , שלא שמענו על העבר שלך ?! במקום להתנהג אלינו יפה ולפתוח בחיים חדשים את מתחכמת ועושה בלאגן ! עדיף שתחזרי לחור שלך ביערות וזהו ! "
" או , תראו מי מדבר ! " אמרתי ודחפתי אותו אחורה " ילד השמנת המתנשא ! לא כולם מושלמים כמוך מיסטר פרפקט ! לא כולם באו ממשפחות מושלמות כמו שלך ! תחזור לאבא'לה ואמא'לה שלך המיליארדרים שלך , הם בטח נורא מתגעגעים אליך ! "
שוב שקט . דממה .
הצמרמורת הפסיקה .
הנער הביט בי בכעס ועלה לקומת החדרים , טריקת דלת נשמעה
אני נשבעת שראיתי בעין שלו דמעה .

רותקתי ליומיים בחדר והייתי צריכה לנקות את כל הפנימייה .. פעמים . אבל זה כלום לעומת העונש האמיתי שלי – אף אחד לא התייחס אלי .
לא המורות בשיעורים , לא התלמידים בחדר אוכל ובכיתה …
אני רגילה להיות לבד , אבל אני לא רגילה להיות בודדה . וכן , יש הבדל עצום .
כולם כעסו עלי על מה שאמרתי לבלונדיני ההוא , אבל מה ? מה כבר אמרתי ?
כשכולם היו בחדר אוכל בארוחת הערב , התגנבתי לחדר של לורה וגנבתי את התיק האישי שלו
הוא יתום .