גורל – פרק 1 [הסיפור שנרשמתם אליו]

"עוד יום בגן העדן. בלו ג'ינס, אני מקווה שזה יהיה.. שונה." אמרה מיקה. היא ליטפה את הסוס שלה, והלכה לבית הספר. תוך זמן קצר היא כבר מצאה את עצמה במסדרון. כמה בנות נעצו בה מבטים, כשמיקה עברה לידן, שמו לה רגל. היא נפלה, כולם צחקו עליה, אבל היא לא נפגעה בהרבה. היא כבר רגילה למבטים המאיימים ולצחוק המשפיל. היא נכנסה לכיתה, הניחה את התיק והביטה בחלון… בית ספר אחר נמצא שם. בית ספר יריב. היא יודעת שאסור לה ליצור קשר עם אנשים מהבית ספר הזה, זה יהפוך אותה ממושפלת לחסרת אונים. הצלצול הצורם באוזניים נשמע, הכיתה התמלאה בתלמידים, המנהלת נכנסה יחד עם המורה. "נטלי, לפני שתתחילי בשיעור, אני רוצה להודיע. עקב המצב עם הבית ספר השני, החלטנו לשלוח אתכם לטיול מגבש בהרים!" "מה?!" הכיתה התמלאה בבהלה. "לא רוצים!" צרחו. המנהלת אמרה: "זה כבר הוחלט. עכשיו צאו החוצה, האוטובוסים מחכים." מיקה הצביעה, ושאלה: "רגע, מה עם הבגדים שלנו? וההורים יודעים?" היא חשבה 'ההורים שלי לא אכפת להם בכל מקרה אז זה לא משנה לי…' המנהלת אמרה: "הודענו לכל ההורים שלכם לפני, והם ארזו עבורכם. לא שמתם לב? בכל מקרה, למטה!" כולם גררו את עצמם בכוח. "אני לא מבינה- אנחנו הולכים לבלות את השבוע הזה איתם?!" שאלה נערה מהבית ספר השני. מישהי שדומה לה אמרה: "אמנדה, אל תהיי כזאת, הם בטח נחמדים." "לא שואלים אותך, ליילה!" צרחה אמנדה. נער אחד אמר: "העיקר זה שאין לנו אוטובוסים מעורבים." המנהלת של בית הספר הראשון אמרה: "זה רעיון נהדר, תודה ג'ייקוב." כולם הפנו מבטים אל ג'ייקוב. "זה ג'ייק." אמר ג'ייק. "תודה רבה, איש!" אמר בציניות נער בלונדיני. עיניה של מיקה נצצו כשהיא ראתה אותו. הוא והיא הצליבו מבטים… ונדמה היה שגם בעיניו היה ניצוץ. "טוב, לא נתמהמה." אמרה המנהלת מבית הספר השני. הן התחילו לחלק. "באוטובוס השחור- ליילה, דרק, אילנה, זואי, מיקה, כריסטופר, ג'ייק, ונועה." אמרה המנהלת מבית הספר הראשון. "ובאוטובוס הלבן- סדריק, אמנדה, לירון, ברוק, אייבי, קן, מלודי, ביל. קדימה לאוטובוסים!" אמרה המנהלת מבית הספר השני. הם נכנסו לאוטובוסים. "היי." אמר דרק. הוא התיישב ליד ליילה. היא חייכה את חיוכה המקסים שהמס את כולם. הוא שאל: "את ליילה, נכון?" היא אמרה: "כן. אם אחותי תדע שאנחנו מדברים היא תשתגע, אבל לא אכפת לי." הוא חייך. הוא אמר: "את יפה…" וליטף את שיערה השחור החלק. היא אמרה: "אתה נחמד…" האוטובוס רעד קצת.
-באוטובוס השני-
"אני לא מאמינה, אייבי. האוטובוס הזה מלא בחננות מהבית ספר השני." אמרה אמנדה ושייפה את ציפורניה. אייבי אמרה: "את בטוחה שזה כל כך נורא? ברוק מהכיתה שלהם דווקא די חתיך…" "איך את יכולה להגיד את זה?!?" צרחה אמנדה. האוטובוס רעד. "עוד פעם הרעד הזה… זה כאילו כל כך מעצבן!" היא אמרה בעצבים. אייבי אמרה: "אנחנו נוסעים בדרך די מסוכנת…" "אני יודעת, המזג אוויר חזק יותר מהמזגן והוא עושה לשיער שלי רע!" אמרה אמנדה. פתאום… "מה אתה עושה?!" צרחו כמה תלמידים. מישהי אמרה: "קן, תזיז אותו!" "אני לא מצליח, מלודי, הוא כבד מדי!" צעק קן בחזרה. ברוק השרירי ניסה להשתלט על ההגה, אבל ההגה רעד והאוטובוס רק זז מצד לצד, לבסוף הוא התנגש באוטובוס השני, ושניהם צנחו זה אחר זה מהצוק.
-כעבור שעה-
"איה……" אמרה מלודי בכאב. היא קמה מהחלון שעליו שכבה, האוטובוס שכב על צדו. היא השתמשה בכיסא הנהג כדי להגיע ולדחוף את הדלת. היא ראתה את דרק מחזיק בגוף של ליילה, היא הייתה ללא הכרה. "מה.. איפה אנחנו?" שאלה מלודי. דרק אמר: "לא יודע… אבל אנחנו צריכים להשיג עזרה, ועכשיו." מלודי הורידה את הג'קט הירוק שלה, קרעה מעט מהשרוול, והניחה אותו על הפצע המדמם ביד של ליילה. אייבי יצאה בכאב מהאוטובוס, כולה שריטות. מלודי אמרה: "תקשיב, אני אשמור על ליילה ואתה תעזור להם לצאת מהאוטובוס." דרק הנהן, הוא הרים את אייבי והניח אותה ליד ליילה.
-כעבור עוד שעתיים-
"הם מתחילים להתעורר." אמרה מלודי. קור שרר באיזור בו הם היו. מלודי נשמה עמוק, היה לה קפוא. "מלודי." אמרה אמנדה. "התעוררת?" שאלה מלודי. אמנדה הנהנה. היא שאלה: "מה קרה לאחותי? ולבגדים שלך?" מלודי הסמיקה. היא אמרה: "קרעתי אותם… השתמשנו בקרעים בתור תחבושות…" אמנדה הביטה על חתיכת הבד שכיסתה את הפצע שלה ברגל. היא הסתכלה סביב. היא שאלה: "אז איפה אחותי?" מלודי הצביעה על ליילה. אמנדה נגעה בידה הקרה של ליילה.. "אני…… חושבת ש…….. היא מתה!" אמרה אמנדה ברעד. אבל אחר כך… לילה פתחה את עיניה. "מזל.." אמנדה נשמה בהקלה. "מזל שאנחנו בחיים.." אמרה ליילה. אמנדה כמעט בכתה. אמנדה הורידה את הג'קט שלה, וכיסתה בו את ליילה. "למה? את תקפאי למוות…" אמרה ליילה. אמנדה אמרה: "לא אכפת לי." אמנדה חיבקה את ליילה בדמעות. "זה כבר ערב… אולי כדאי שכולנו ננסה בינתיים להירדם באוטובוסים ההפוכים." אמרה אמנדה. "אי אפשר. הם מלאים בזכוכיות." אמרה אייבי. גם היא התעוררה. "בואו פשוט… ננסה להתחבק, כולנו, נשמור ככה על חום גוף." הציע דרק.