גורל- זיכרון | פרק 6

״דריי!״, אניי שומע קול מוכר מאחוריי. אני מסתובב ונושק למדברת.
״היי״, אני אומר כשאנחנו גומרים והפנים שלנו קרובים אחד לשני. היא מסתכלת לי בעיניים ומחזירה נשיקה ארוכה. ואז משפילה מבט, מסמיקה ורצה לכיתה. אני נושם עמוק. מופתע מהאומץ שלי. נכון שאתמול התנשקנו והכל היה נראה טוב, אבל לא דיברנו מאז. זאת אומרת היא ניסתה, רק שאחרי המסיבה לא עניתי לה לשיחות כי פחדתי שהיא רוצה להגיד לי שזאת טעות.
״היי מן!״, מישהו נותן לי כיף וממשיך ללכת. כן, הפכתי למקובל בזכות הגול שהבקעתי. 
״היי!״, אני זורק לעברו ונכנס לכיתה. אני מתיישב ליד קייט מאחורה. 
״היי, ׳מבקיע הגול!׳ ׳המושיע הבית ספרי!׳ ״, היא אומרת בהגזמטיות עם תנועות ידיים נפרשות
״נו, תפסיקי״, אני צוחק איתה
״אני לא מאמינה! דריי באמת דיבר איתי! איתי! עם קייט הקטנה והעלובה!״, היא ממשיכה ומגשימה כשהיא מעמידה פני מתעלפת
״טוב, הבנו״, אני אומר כשזה כבר נמאס
״כן, אז איך זכיתי בכבוד?״, היא מסתכלת עליי בפנים רציניות
״קייט, אני לא רוצה לאכזב או משהו״, אני מתקרב אליה,״אבל זה המקום הקבוע שלי״
״אופסי״, היא אומרת בטון עולה,״טעות שלי…בכל אופן צריך להקשיב לשיעור!״
אני מניח לה ומתחיל לכתוב את מה שהמורה אומר כשפתק מגיע אליי. אני מסתכל בחשדניות על הסביבה. מנסה לתהות מי שלח לי אותו. אני פותח אותו ומסתכל
׳אז מה הולך איתנו?׳
אני מבין שזה ממלי,׳משהו לא בסדר?׳, אני כותב, מושיט את היד ושם לה בכובע. אחרי כמה שניות היא שולחת יד אל הכובע ומוציאה את הפתק,קוראת, כותבת ומותחת את היד אחורה. מניחה פתק על השולחן שלי,׳לא יודעת, אתה זה שלא עונה לטלפונים 
יש משהו שאתה רוצה לספר לי?׳
׳מישהי כאן חושדת?׳, אני מעביר לה
׳לא, רק רציתי לבדוק׳, היא מחזירה לי מהר
אין לי כוח לכל מיני קשקושים מיותרים אז אני כותב לה,׳אוהב אותך׳
אחרי שהיא קוראת את זה היא מסתובבת ומחייכת אליי,״גמני״, היא אומרת לי לי בלי קול
״אותי או אותך?״, אני גם בלי קול. היא מחייכת אליי עוד פעם אחת ומסתובבת ללוח. ואני בוהה בה.
״העתקתי לך את הכל״, אני קופץ למשמע קול לידי,״תרגע זאת בסך הכל אני, קייט, אם אתה עדיין זוכר משהו חוץ ממלי״, אני שומע משהו בקול שלה שאני לא יכול לזהות. משהו פגוע.
״אממ…תודה״, אני מחייכת אליה את החיוך המיוחד שלי. היא מחזירה חיוך והולכת לאיזו חברה שלה. אני רואה שמלי באה לצאת ונעמד מולה,״עוד לא ענית לי תשובה״
״מה?״, היא מחייכת אליי חיוך מתגרה
״את מי את אוהבת?״
היא מסתכלת עליי בהבעה ריקנית. אני אוהב כשהיא עושה את זה. זה עושה לי את זה. היא מלטפת את פניי בעדינות ואני מרגיש את כל ההורמונים שלי מתחרפנים. אם היא לא תעשה משהו אני אטרוף אותה. הפנים שלה מתקרבות לשלי והיד שלה נעצרת על העורף שלי. ״שנים חיכיתי לזה״, היא אומרת בקול שקט וצרוד ושפתיה נוגעות בעדינות בשפתיי. לזה חיכיתי. ידיי מוצאות את מותניה ומצמידות אותה אליי. ידיה עוברות לי במהירות בשייר ואני נהנה מכל רגע.