גורל- זיכרון | פרק 11

בוקר למחרת אני מרגיש טוב. למעשה ממש טוב.  כנראה באמת דמיינתי את מלי. אני הולך לבית הספר כרגיל. אני יורד למטה,״בוקט טוב חמוד״, אמא שלי מביאה לי את הכסף לאוכל
״בוקר טוב אמא״, אני נושק ללחמה כמו בכל בוקר ויוצא אל ההסעה. אני מגיע ומתיישב ליד מישהי שקוראים לה ליזי. אני יורד מההסעה ונכנס לכיתה בדיוק בצלצול. אני מתיישב במקום שלי ליד קייט ולא מרגיש שום עייפות. 
״בוק״ט״, אני מחייך אליה
״בוקר טוב״, היא מניחה את התיק שלה ומתיישבת,״אני רואה שמישהו קם על הצד הטוב של המיטה, אה?״, היא קורצת לי
״יכול להיות, ויכול להיות שזאת הידיעה שאני חי ולא שוכב מת קבור בתוך ארון״
״כן, זה יכול להיות. אבל אני חושבת שזה בגלל הסיבה הראשונה״, היא מעמידה פני רצינית
״אני צוחק ואז המורה מתחיל להרצות. אני כותבים את הדברים החשובים. בהפסקה אני הולך להתאמן במגרש. רק אני ועוד שניים שם. לפתע אני רואה קייט מדברת עם אחת מהבנות. נראה שהם הפכו לחברות הכי טובות מהר. תוך כדי שהם מדברות אני שם לב שקייט צופה בי כל הזמן. ומשום מה אני מצליח כשהיא עושה את זה.
ככה עוברים הימים. הכל טוב. אני וקייט מתקרבים. אני חייב להודות שבהתחלה היא הייתה נראית לי מוזרה אבל היא דווקא בסדר. אנחנו החברים הכי טובים. 
״דריי?״, קייט קראה לי יום אחד במבט חושש
״מה?״, אני שואל עסוק יחסית
״אני צריכה לדבר איתך״
״יאללה שפכי״,אני אומר תוך כדי שאני ממשיך לארגן את השטר
״חשוב״, ולפי טון הדיבור שלה זה בהחלט נשמע ככה
״כן, מה?״, אני עוזב לרגע את הדברים ומסתכל עליה בפנים רציניות
״חשבת פעם, שכל זה לא אמיתי?״
״את מתכוונת כאילו בתיאוריה?״
״אהה…כן…״, היא נאחזת בזה,״חשבת על זה פעם?״
״שמה שאני חי בו לא אמיתי?״, אני רוצה להיות בטוח
היא מהנהנת
״ושבעצם הכל אשליה?״, אני רוצה להיות בטוח שהבנתי אותה לחלוטין
היא מהנהנת שוב, ״ושבעצם כל הזכרונות שלך הם השתלה״
״אני מניח שהייתי מנסה למצוא את האמת, את הזכרון האמיתי שלי״, אני מנסה לחשוב על הסיטואציה הבלתי נתפסת הזאת
״ואם זה היה בעצם בראש שלך?״
״הייתי מנסה לצאת מזה״, אני לא מבין לאן היא חותרת,״למה קרה משהו?״
היא נושמת עמוק לפני שהיא עונה ומסתכלת לי בעיניים במבט שלה. המבט שכשהיא עושה אותו אני יודע שהיא לא משקרת,״אנחנו חיים באשליה״