נעים מאוד, גורל– פרק 1

לקח לי זמן עד שחזרתי לכתוב…. כנראה הבנתי שהמציאות שבה אני נמצאת תשאר תמיד אותה מציאות, אותם חיים… לכן פה… מספרת את "סיפור חיי"… הסיפור שרץ בדמיוני ואין לו גבולות, הוא יהיה מטורף, הזוי, בלי ניתן לתפיסה והכי חשוב הכל יכול להיות בו אפשרי, כמובן שדמיוני חשוב לציין אם לא הבנתם עד עכשיו… מקווה שתהנו.

אני, בר בחורה בת 24 וחצי, בקרוב 25 רווקה, חיה את החיים, קמה בבוקר הולכת לעבודה, מזכירה במשרד עורכי דין לא משהו מעניין, חצי משרה, אבא שלי סידר לי את מקום העבודה, העיקר רצו בבית שתהיה לי מסגרת. גרה עדיין עם ההורים שלי בשכונה מהממת באזור תל אביב, אוטו צמוד, אני אחות ליוחאי, הבכור בן 35, בת יחידה. אני מגדירה את עצמי כבחורה מאוד יפה, מתוקתקת, תמיד מסודרת, תמיד המותגים במקום, השעון, התכשיטים, השיער הארוך הגולש והשטני.. שקשה מאוד לפספס, 1.65, מה שאני הכי אוהבת בעצמי זה את החיוך שלי, עיניים ירוקות כמו חתול, יצאתי דומה לאמא שלי אין פה שום ספק. כולם באזור יודעים, בר אחות של יוחאי הכי סכנה כמה יפה ככה עדיף רחוק… ופה זה מתחיל… יוחאי, הוא דמות מאוד מרכזית בבית שלנו ובכלל. כולם מכירים אותו, כולם מכבדים אותו, אוהבים אותו, הבחורים מתים להיות כמוהו והבחורות חולמות להיות איתו! הוא מתעסק בכסף, בנדל"ן, יש לו עסקים ברחבי הארץ, תמיד שהייתי נכנסת עם חברות למועדונים בת"א ישר בקשר "בר אחות של יוחאי" נכנסים בלי עיכובים, שולחן כמו שצריך, כניסה ללא עלות, החבר'ה שלי היו מתים על זה. יוחאי מגיל קטן הוא עצמאי… וככה זה התגלגל גם לכל המשפחה, כולנו התחלנו מזה, התחלנו מאפס בסה"כ. בתור ילדה קטנה לא היה חסר לי כלום, אבל גם לא היה כמו שיש בשנים האחרונות, גדלנו והתפתחנו, אבא שלי מתעסק יותר בבורסה, אמא שלי עובדת בחברת חשמל מגיל 18. כסף למזלי, לא הרגשתי שהיה חסר, אבל בעיות אחרות היו בשפע.
את אחי הגדול אני אוהבת מאוד בצורה בלתי רגילה, יש לי אליו חיבה מיוחדת, תמיד כולם אמרו לי "בר, את כמו יוחאי בבת, אותו יופי אותו אופי" וזו אחת המחמאות הגדולות שהייתי מקבלת ברחוב. כמובן שגברים היו הבעיה שלי שהייתי צעירה יותר, תמיד רציתי את הבעייתיים, "השובבים", העבריינים בשפה שלי. כוח היה מטריף אותי בגבר, אבל לא כוח פיזי, כוח זה אומר שהעיניים מדברות, עוצמה שאנשים מאוהבים בך פשוט, אנשים הולכים אחרייך, סומכים אך ורק על הדעה שלך, בחורים גברים, שעברו דבר או שתיים בחיים, לא עניין אותי למצוא גבר שלמד רפואה, או סיים עם בגרות מלאה, עשה צבא לא עשה צבא, לא הייתי במקום הזה, מבחוץ כולם ידעו בר היפה, בר בחורה טובה, בר שקטה… אבל בפנים… סערת רגשות מטורפת. תמיד אמרתי, אם לא יוחאי? איפה הייתי היום, מי היה עוצר אותי מללכת עם בחור שהוא בעצם טעות, או ללכת עם סוחר סמים, או עבריין מארגון פשע שהסכנה אורבת לו 24 שעות, גם מהמשטרה וגם מהאויבים. תמיד הוא כעס עליי שהתקרבתי לאזורים האלה, תמיד הוא שמר עליי בצמר גפן כי הרבה רצו להתקרב אבל פחדו והעדיפו להתרחק ממני, וגם אני בעצמי כיבדתי אותו התבגרתי והבנתי מה המקום שלי. מסביבי… אין מה לעשות זו האמת, זה העולם שלי, עולם של קרימינלים, עולם של כבוד, צדק כוח וכסף, אני לא מכירה משהו אחר, ואני לא מתלוננת… אני אוהבת להסתכל מהצד על זה, תמיד הסתכלתי… האנשים, החברים שלו כולם בני בית שנבחרו בקפידה בחייו… אפילו כל בחורה שנכנסה הביתה עברה סלקציה. ליוחאי יש יחידת דיור ענקית מאחורה, הוא בנה אותה אחרי שהתרגש לפני שנתיים. בגיל 18 אופל, גיסתי לשעבר, נכנסה להריון ממנו והם התחתנו, נולדה להם בת מהממת בשם לריאן שדומה שתי טיפות מים ליוחאי, ככל שהילדה גדלה ועכשיו היא כבר נערה בת 17 בכיתה י"ב עומדת לסיים תיכון, רוב הזמן היא מבלה אצלנו, היא כמו אחותי הקטנה אין הבדל רק הבעיה שהיא גם שובבה לא קטנה שנהיית דומה לי מיום ליום… החלק שלה בסיפור חיי הוא לא קטן…