גורל- אמת | פרק 17
״היי טום״ אני מנופפת לו לשלום במבוכה. ״מה אתה עושה כאן?״
״מה אני עושה כאן? מה אני עושה כאן?! אוו׳ אני יגיד לך טחב מאוד מה אני עושה כאן!״ הוא אומר לי בכעס ״אני מתעורר באמצע הלילה במיטה באיזושהי מרפאה, במחנה אגמון. לאט לאט אני מתחיל להזכר איך הגעתי לכאן, איך *את* הבאת אותי לכאן! הדבר הראשון שאני עושה זה לחשוב איפה את, אם לא עשו לך משהו, או לא יודע מה…כל הלילה אני מחפש אותך! וכל הבוקר! שעות על גבי שעות ולא מפסיק! ובסוף איפה אני מוצא אותך?! איפה?!״
אני שותקת במבוכה.
״מתנשקת עם איזה מישהו שפגשנו רק אתמול בלי שום שום דאגה מה קרה לי או איפה אני!״
״טום זה לא נורא כמו שאתה מנסה לגרום לזה להיות…״ אני אומרת במבוכה גוברת.
״אוו כן?! אז איך זה כן נשמע אלקסיס?!״
אני שותקת.
״כל כל מהר את שוכחת אה? כל כך מהר…״
״את מה אני שוכחת טום? את מה?!״
״את הכל. את כל מה שרוי עשה לך את שכחת לו איך שהוא התחיל איתך, את כל מה שהם,״ הוא מצביע על קייל ״עשו לרוי איך ששהוא״ האצבע שלו עדיין לעבר קייל ״תקע בך עיניים, את כל מה,״ הקול שלו מתגבר לצעקה ״שאני עשיתי בשבילך במשך כל השנים! את פשוט שוכחת! כל פעם שמש איזה בן חדש את שוכחת! כבר לא אכפת לך פתאום! וכן, אני שוב יוצא הפראייר שלך, שוב ושוב ושוב!!!״
אני לא מצליחה להוציא מילה מהפה.
״ואת יודעת למה עשיתי את הכל?! למה כל פעם שעשית כזה דבר התעלמתי?! שהלכתי איתך כל הזמן?! את יודעת?! תגידי לי אם את יודעת!״
אני לא יודעת.
״כי אני אוהב אותך אלקסיס!״ הוא צועק עליי ואני מרימה אליו פתאום מבט, מופתעת. טום אוהב אותי?! ״כן אלקסיס, אני אוהב אותך!״ הוא מתחיל להרגע ״תמיד…תמיד אהבתי…! אבל זה אף פעם לא עשה עלייך רושם, נכון?! שום דבר שעשיתי לא עשה עלייך רושם! היית כל כך עסוקה בעצמך ולא משנה כמה ניסיתי לעזור, להתעלם מהטמטום שלך זה לא הלך!״
״טום…״ אני מתקרבת אליו.
הוא הולך אחורה ״לא…״ הוא מניד בראשו ״תתרחקי ממני, לכי ממני, לכי תחיי את החיים שאת רוצה בצד האחר! שגם במעבר אליו לא חשבת להתייעץ איתי! לכי תחיי עם קייל הזה ותהיה הנבחרת שלהם! פשוט…פשוט תעזבי אותי!״ הוא אומר ורץ לתוך הצמחייה העבותה.
״וואו! זה היה חתיכת נאום!״ קייל אומר ומתקרב אליי ״תזכירי לי איפה היינו?״
״אה!״ אני מסתכלת עליו, המומה.
״מה יש?״ הוא לא מבין.
״לך ממני חתיכת מטומטם!״ אני מעיפה את הידיים שלו ממני ״זה לא סתם נאום! זה…זה נאום של טום…של טומבוי…של טומבוי שלי…דמט מה עשיתי?!״
״אלקסיס תשכחי ממנו כבר, מה יש לך?״
״לא בא לי לשכוח ממנו טוב?! לא בא לי! לך ממני חתיכת דביל! לך מפה! לא רוצה לשכוח ממנו! רוצה לשכוח ממך!״ אני צועקת עליו ומתחילה לרוץ אל איפה שטום רץ לפני כמה רגעים.
מה עשיתי?!
אני רצה במשך שעות עד שבסוף אני מגיעה לצוק עם האגם שבו היינו אני וטום שלשום.
לפתע אני רואה דמות מכופפת. אני מתקדמת אליה בזהירות, בוחנת מי זה כשאני מזהה אותו.
״טום!״ אני קוראת לו.
הוא מרים את מבטו ואני רואה כל מה הסתכל קודם, כשהיה מכופף.
הוא מחזיק משהו נוצץ,
אבן החלומות.
תגובות (1)
ואוו
שיאאאאאאא היפהמהמםמקסים!!!!!