גורל- אמת| פרק 13

לפתע אני מרגישה משהו חלקלק תופס רגלי ומושך אותי למטה. אני מתחילה לצרוח.  הוא מושך אותי עוד ועוד למטה. אני מנסה להדק את אחיזתי בסלע אבל תנועה אחת שגויה אחת שלי ואני מחליקה למטה. אני נפגשת עם המים בקול פגיעה חזק. אני פוחדת שהדבר הזה יגרור אותי למטה, אל המוות בטביעה אבל משום מה הוא נעלם. אני מנצלת את זה ושוחה במהירות למעל פני המים.
״אההה!״ אני נושמת לרווחה ״טום? טום?! טוםםםם!!!!!״ אני צועקת.
״בו!״ אני שומעת את קולו כשהוא צועק מאחוריי וסוג של עושה קפיצה הצידה, עד כמה שאפשר לעשות את זה במים. 
״טום זהלא הזמן לשטויות, יש כאן איזושהי מוטציה!״ אני אומרת לו.
בתגובה הוא פשוט צוחק.
״מה מצחיק כל כך?״ אני לא מבינה.
״זה הייתי אני, אמה!״ הוא ממשיך לצחוק.
״מצחיק מאוד טומבוי״ אני אומרת ביובש. אבל כשהוא ממשיך לצחוק אני מחייכת לעצמי כשאני חושבת על הנקמה המושלמת. בלי שהוא שם לב אני נושמת עמוק וצוללת. אני תופסת את הרגל שלו ומושכת למטה. בהתחלה הוא נרתע, המום. אבל אז הוא קולט וממשיך לצחוק בתוך המים. טעות שלא ציפיתי ממנו. באיזשהו שלב נגמר לו האוויר ואני משחררת אותו. הוא עולה במהירות ואני אחריו.
״שלא תעזי לעשות את זה שוב חתיכת טיפשה!״ הוא צוחק אחרי שהוא נושם מספיק.
״אם אתה לא תעשי לי את זה שוב״ אני מחייכת אליו. ״עסק?״
״עסק!״ הוא תופס ביד שהושטתי לו ולוחץ אותה. 
אחרי כמה זמן של שחייה אנחנו יוצאים.
אנחנו צוחקים לגמרי כשלפתע נשמעים רעשים סביבנו. אני שולפת את הקשת שלי וטום כמה סכינים. 
״מי שם?!״ טום אומר בקול המאיים שלו. 
״אל תדאגו, אנחנו לא נהרוג אתכם.״ אני שומעת קול ומישהו יוצא מבין השיחים.
יש לו עיניי שקד ושיער דבש. הוא גבוה ובכלליות נראה בערך בגילי.
״מה אתה רוצה?״ טום שאול בחשדנות.
״אני רוצה להציע לכם עסקה״ הוא חושך שיניים צחורות בחיוך ״מה דעתכם לעבור לצד שלנו?״
אנחנו מחליפים מבטים.
״אנחנו נחשוב על זה.״ טום אומר להפתעתי. ״תנו לנו את הלילה״ הוא אומר להם כאילו הם חברים שלו.
״טוב״ הנער מחייך אליי ״אנחנו נחכה״ הוא אומר ואני קולטת פתאום עוד חמישה נערים מגיחים מהשיחים ״התראה בבוקר״ הוא קורץ והם הולכים.
״למה עשית את זה?״ אני שואלת אותו.
״כי זה הדבר ההגיוני לעשות״ הוא אומר בבהירות ״אם היינו אומרים ישר לא הם היו הורגים אותנו…עכשיו יש לנו כמה אפשרויות״
״איך ידעת שהם כמה?״ אני שואלת אותו תוך כדי שאנחנו מסדרים מחנה.
כי הם היו בולטים…״ הוא אומר לא מבין.
״אני לא ראיתי אותם…״ אני ממלמלת בשקט.
״מה?״ הוא שואל ולפתע מתעוות מכאב. הוא מניח ידיים על האוזניים והאף שלו מתחיל לנטוף דם.
״טום?! טום!״ אני צועקת בבהלה.
״תפסי-תפסיקי את ה-רע-רעש הזה…״ הוא מתחנן בפניי.
״איזה רעש?״ אני לא מבינה ״טום איזה רעש?!״
״הוא צורם…״ הוא מתנשף.
״טום תרגע הכל יהיה טוב, בסדר?״ אני מלטפת את ראשו שעל ברכי. הוא לוחץ לי את היד חזק. כל כך חזק שאני יודעת שעוד שנייה אני יאבד את ההרגשה בה אבל לפתע הוא מחליש את האחיזה. הוא נראה נינוח פתאום.
״זה הפסיק?״ אני שואלת אחרי כמה זמן שהוא נרגע ככה.
הוא מהנהן בראשו.
״אתה יודע מה זה?״ אני שואלת אותו.
הוא מניד בראשו.
״טוב, אל תדאג…הכל יהיה בסדר״ אני מחייכת אליו. הוא מחייך חזרה ונרדם.
אני נשארת ערה כל הלילה ונזכרת לפתע בנערים. בהצעה שלהם. לפי מצב השמיים אפשר להבין שהם יגיעו עוד מעט לקבל תשובה. הבעיה היא שאני לא יודעת מה היא תהיה, ואין לי את טום להתייעץ איתו כרגע.
״חזרנו״ אני שומעת את קולו של הנער ממקודם. 
״טיימינג מוזר…״ אני ממלמלת.
״מה?״ הוא לא שומע.
״לא משנה…״ 
״באתי לשמוע את התשובה שלכם להצעה שלנו״ הוא מתיישב לידי.
״אהה…״ אני מסתובבת להסתכל על טום שנראה כל כך רגוע בשינה שלו וחוזרת להסתכל בעיני הדבש. ואני יודעת את התשובה ״כן. אנחנו נבוא אתכם.״