גורל- אמת| פרק 12

אנחנו הולכים במשך הרבה זמן בדממה. בהתחלה ברחבי המחנה אבל לבסוף אנחנו גם הולכים ביער. אותו היער שבו רוי נהרג. לבסוף כשהלילה יורד אנחנו מתחילים להכין מחסה.
אני מדליקה מדורה ומקום לישון בו וטום הלך לצוד. כשהוא חוזר הוא מביא איתו כמה ארנבונים, סנאי מעופף אחד ועטלף. הוא פושט מהם את העור ואני שמה את הבשר על ענפים שמצאנו. אנחנו צולים אותם על האש ומתחילים לאכול.
״אז…לאן אנחנו הולכים עכשיו?״ אני שואלת את השאלה הברורה.
״לא יודע.״ טום אומר בלי לפרט.
״אני רוצה ללכת לצד השני.״ אני אומרת לו אחרי עוד שתיקה.
״ההורים שלי באו משם.״ אני ממשיכה לדבר כשהוא שותק ״אתה לא חייב לבוא, אתה יודע?״
״אני יודע.״ הוא מסתכל עליי לשנייה ואז חוזר להביט באש.
״אז מה אנחנו עושים?״
״הולכים לצד השני. זה מה שאת אמרת, לא?״ טום אומר.
״כן, זה מה שאמרתי.״ אני ממלמלת והולכת לשכב על המיטה המאולתרת שהכנתי.
״אתה לא בא לישון גם?״ אני שואלת אותו.
״אה?״ הוא מרים את ראשו כאילו קטעתי אותו ממחשבות עמוקות.
״לישון. אתה לא בא?״
״כן, כן בטח…״ הוא אומר ונשכב על המיטה השנייה שהכנתי.
כשהציפורים מצייצות אני מוצאת את טום כבר ערני.
״שנזוז?״ הוא שואל.
״כן, בטח…״ אני ממלמלת תוך כדי פיהוק.
״צריך למצוא מים.״ הוא קובע עובדה אחרי שעה של הליכה.
״אתה צודק״ אני מתחילה להרגיש פתאום איך הגרון שלי מתייבש.
״בואי!״ הוא תופס בידי בפתאומיות ומתחיל לרוץ.
״טום! טום! לאן אתה רץ?!״ אני צועקת עליו כשהוא ממשיך לרוץ במהירות. ״די טום תפסיק…!״ אני מרגישה דמעות יורדות במורד לחיי כשהוא לא מפסיק למשוך אותי. לפתע הוא נעצר ואני כמעט נופלת עליו.
״תראי אלקסיס, מים!״ הוא מסתובב אליי בפתאומיות ומצביע על הנוף.
ובאמת, יש שם מים. אנחנו נמצאים על צוק בסופו של היער. מתחת לצוק יש אגם מים.
בואי נרד!״ הוא אומר בהתלהבות שמרגיעה אותי. אתמול הוא היה כזה…כזה שקט שכבר התחלתי לדאוג לו. אני מרגישה כזאת הקלה כשאני שוב רואה ושומעת את ההתלהבות שלו. 
״איפה את?״ אני שומעת את קולו קורא לי כשהוא יורד למים, נאחז באבנים.
״באה!״ אני צועקת אליו ומתחילה לרדת, נאחזת גם אני באבנים.
פתאום אני שומעת ׳ספלאש׳ וטיפות מרטיבות אותי.
״טום? טום?! טום!״ אני יורדת יותר מהר ובחוסר זהירות ״טום אתה כאן?! תעשה משהו!״ אני צועקת, פוחדת לרדת למים.
לפתע אני מרגישה משהו חלקלק תופס רגלי ומושך אותי למטה. אני מתחילה לצרוח.