ג'ונסון בלק – פרק 20

קמיליה,את פשוט ציידת אוצרות !!!' קרא דיוויד בהתלהבות
אלוהים , הוא מתלהב כמו ילד שקיבל במתנה מכונית צעצוע חדשה , אלחוטית
ישבתי על הספה במלון וזיפזפתי בן הערוצים , חיפשתי משהו מעניין לראות
" יש לך אינטואיצייה מדהימה !!! " הוא המשיך להסתובב בחדר ולהתלהב
"דיוויד" צעקתי " אולי תשב ותפסיק להתלהב ?!?!!? עשית לי סחרחורת ! דיברנו על זה כל הנסיעה !!"
" סליחה נסיכתי , אני מבקש את סליחתך " הוא כרע ברך מולי " התסלחי לי ? "
" אויש כמה שאתה אידיוט " צחקתי ונישקתי אותו .
הוא היה קר אלי במשך כל ה'מסע' , מאוד . לא חיבוק , לא נשיקה , שלא נדבר על לגעת ! הוא פשוט שמר נגיעה .
"למה ההית קר כ"כ כל היום ? " שאלתי אותו , מלאת סקרנות
" זה פשוט .. " הוא אמר לי " את יודעת שהפער גילאים שלנו לא מפריע לי בכלל , ואני גם ממש לא מתבייש בו , אבל אני לא רוצה שנמשוך צומת לב בחוץ – זה יכול להזיק .. את מבינה נכון ? "
נישקתי אותו שוב , כמובן שהבנתי , גאון אסטרטגי !!
"אז , לאן מחר ? " שאלתי אותו , והוצאתי את כל המפות והתרשימים
" חשבתי שנלך שוב לסיפריה ההיא " אמר לי " אני רוצה לבדוק מה הקטע של הספרנית הזאת … ולאחר מכן … יש לי הפתעה בשבילך .. עדיף שלא נעבור יעד כול כך מהר "
" איזו הפתעה ? " שאלתי
" את עוד תדעי " אמר לי , והמשכנו לדבר ולהחליט על המשך המסע , עד שנרדמנו על השטיח .
אני חוששת מההרגל שפיתחנו לעצמינו – לישון ביחד … בכל זאת .. אני רק בת 17 … רק חבר ראשון …
אבל אני ממש לא חוששת מהצעדים , זה כיף , אבל … לא יודעת .. זה לא שגרתי כ"כ מהר …
רגע רגע – בעצם , אנחנו במילא לא נורמאלים !!!

16.2.2035

התעוררתי לפניו , השעה היתה 5:30 בבוקר , ולא הצלחתי לחזור לישון .
התקלחתי , לבשתי גופייה אדומה ומכנסים ג'ינס עד הברך , אמור להיות שרב היום בכל האזור ואני שונאת להזיע .
בדקתי את הרשימות , שמעתי מוזיקה באיפוד , השתעממתי , השתעממתי , השתעממתי !!!
ודיוויד ?
ישן כמו מלאך …
הוא כל כך יפה , פשט דוגמן על – השיער הבלונדיני שלו היה מפוזר על פניו הלבנות , הידיים השריריות , הארוכות , כל כך גבר , כל כך לא מתאים לי גבר חתיך שכזה !!
לדעתי אני נראת בסדר … חשבתי לעצמי כשבחנתי את גופי במראה הגדולה באמבטיה , לדעתי אני חיוורת מידי , השיער הגינג'י שלי אומנם בעל צבע יפה , אבל יש לו נפח מוזר , העיניים שלי בכלל – צבע הכי לא מוגדר שיש !! והן בעלות צורה כזאת מוזרה !!! מה הוא מוצא בי ? סבבה , אני רזה , רזות יש כמו ג'וקים !! למה הוא כל כך אוהב אותי ? סבבה קלישאת הפנימיות מתקבלת , אבל עדיין צריך מראה חיצוני סביר !
כשהסתובבתי לצאת מהמקלחת , ראיתי שדיוויד נשען על הדלת , והוא ממש לא נראה כמו אחד שהרגע קם !! או-אוו …
"את יפיפיה" אמר לי וחייך
"גם אתה " גיחחתי וניסתי לצאת , הוא תפס את ידי ומשך אותי אליו " לא , את באמת יפיפיה . אני לא מרשה לך לחשוב אחרת " הוא לחש לי בחיוך ענקי
הסמקתי , הוא חיבק אותי ולאחר מכן נתן לי ללכת ונכנס להתקלח …

"זאת הסיפריה הא ?" שאל אותי דיוויד כשהגענו , הנהנתי
הוא ניסה לפתוח את הידית , הדלת היתה נעולה , הוא דפק עליה כמה פעמים וקרא " יש פה מישהו ? "
כעבור כמה דקות ארוכות שחיכינו דיווד איבד את הסבלנות ופרץ את הדלת בבעיטה
חיפשנו את המתגים והדלקנו את כל האורות , נכנסנו והתקדמנו לכיוון הדלפק
הספרנית הזקנה לא היתה שם , דיוויד הלך לחפש בן המדפים , ואני נכנסתי למאחורי הדלפק ,
משהו היה מכוסה ע"י בד שחור גדול .. משהו בצורה של …
"דיוויד!!!"צעקתי לו , הוא הופיע במהירות והבחין בבד השחור
הוא התכופף והסיר טיפה את הבד , פלטתי צרחה וכיסיתי את עיניי בבכי
זאת היתה הספרנית , שעל מצחה היה חור שנוצר מירייה ..
ברחתי מאזור , ואז ראיתי משהו מפחיד עוד יותר –
הנער שהיה פה אתמול יצא ממתחת אחד השולחנות "איך אני יכולה לעזור לך חמודה?!!?" הוא שאל בקולה של הספרנית , הוא התקרב אלי יותר ויותר ושלח את יד אחד לחסום את צרחתי ויד אחד לגרון שלי … למטרה ידועה .. המגע שלו היה קפוא , ניסיתי לברוח אבל כאילו שותקתי לרצפה
ואז נשמעה ירייה … הנער נפל
דיוויד הרים אותי ולקח אותי החוצה .
ישבנו בקצה הרחוב , מתנשפים , מנסים לעכל את מה שקרה
" מה .. מה קרה פה ? " הצלחתי לסנן בן שפתי הרועדות , דיוויד בהה בעוברים ושבים ולחש " הם היו מהופנטים .. " אמר לי " ידעתי … " הוא לחש שוב …
הוא קם ומשך את ידי , בקושי רב קמתי , הוא חיבק אותי ביד אחת ולקח אותי לכיוון האוטו ..
חזרנו למלון .
שם הוא פתח את אחד התיקים והוציא מימנו קופסא גדולה שחורה , הוא פתח אותה והוציא משהו עטוף בבד עבה
הוא הגיש לי את ה'חבילה' , הוצאתי משם את האקדח
"לא חשבתי שאצטרך ללמד אותך איך להשתמש בזה כ"כ מהר" אמר .. שמעתי על הקול שלו המון צער וכאב ..
"לא חשבתי שאי פעם אצטרך להשתמש בזה"אמרתי כשבחנתי את הכלי הזה בעדינות
דיוויד עמד מאחורי והסביר לי בשקט איך להחזיק את האקדח בצורה נכונה , איך לשלוף , איך לטעון אותו , לפרק , להרכיב … על ירייה אמיתית כמובן לא עבדנו .
הוא לימד אותי עד שביקשתי מימנו להפסיק , לא יכולתי לספוג עוד מידע כזה מסובך .. לא היום ..
הושטתי לו את הכלי והוא החזיר אותו לתיק , ישבתי על הרצפה , ראשי בן רגלי , נשענת על הקיר ..
.
דיוויד הלך וסידר את הצ'ק אווט , הביא לי אוכל ושתייה .. לא הצלחתי להכניס כלום לפה .. לא משנה כמה הוא התעקש ..
ישבנו ככה בשקט הרבה זמן .. ולבסוף שאלתי אותו " על איזו הפתעה דיברת אתמול ? "
הוא הביט בי ואמר "סתם…חשבתי על זה שאף פעם לא יצאנו לדייט אמיתי,אז רציתי לקחת אותך לאחד כזה" הוא אמר וגיחח "רעיון קצת מטופש…"
קמתי והתקדמתי לעברו , הושטתי את ידי " רוצה לצאת איתי ? " אמרתי בקול מתגרה
הוא תפס אותה , משכתי אותו מישיבה לעמידה " למה לא .. סרט ? " אמר וחייך חיוך עקום
" סבבה , על חשבוני "
"קמיליה!!"
ושוב הריב הידוע שהמשיך מהרגע שיצאנו מחדר עד שנכנסנו לאולם , שם ההינו חייבים לסתום .
ראינו סרט קומדייה חמוד , לא יצירת אומנות אבל מספיק נחמד – העלה לנו את המצב רוח .
לאחר מכן הלכנו לאכול במסעדת שוקולד – הכמויות שטחנו שם יביישו את האישה הכי שמנה בעולם (360 קילו יש לציין) , אבל שוקולד מעלה לשנינו את המצב רוח
ישבנו צוחקים בשולחן שבחוץ , עם כוס זכוכית מלאה בשוקו קר ומתוק " לחיי …" דיוויד הרים את הכוסית
" לחיי במאי סרטי קומדייה מטומטמים " אמרתי
"לאלא,לחיי ממציאי השוקולד הברזילאים !!" דיוויד אמר וצחקנו שנינו
"לחיי האהבה?" דיויד אמר בקול רומנטי
קירבנו כוסות ושתינו , מחייכים
יום שהתחיל רע לא בהכרח יגמר רע :)