ג'ונסון בלק – פרק 18

" אני רוצה לצאת מהפנימיה "
" מה !??!?!?!? "
" כן , נמאס לי שעוקבים אחרי שם , שאני צריכה לפחד כל הזמן מהברזות , לא רוצה !! "
" טוב נו , במילא ההיתי צריך להוציא אותך משם , אנחנו צריכים לצאת למסע בן התחנות כמה שיותר מהר "
יש !!! אז .. אני עפה מהמקום הזה .
רגע ..
זואי .. דרור … תומר ..
"איך אני אסביר…ל..זואי…דרור…"
"זה חלק מהמחיר שאת חייבת לשלם .. "
"דיוויד…תעזור לי "
" אין לי איך , זאת לגמרי ההחלטה שלך.. "

14.2.2035

החלטתי להשאיר להם מכתב .
לזואי , לדרור, ולתומר
לכל אחד מהם כתבתי בנפרד ושמתי במקום מרכזי – לזואי בפסנתר , לדרור בתיק , ולתומר על המחשב …
ו…
ברחנו .
בשעה 2:30 ההיתי מוכנה , ארוזה – רק את הדברים החשובים ביותר .
בגדים , נעלים , מזכרות , גיטרה , כסף .
דיוויד נכנס מהחלון (קומה מאוד מאוד גבוהה, יש לציין) והוריד את כל הדברים למטה , שוב דרך החלון
הבריחה היתה שקטה , לא שמו לב , לא השמענו שום רעש ..
בדרך החוצה עברתי דרך החדר מורים , פתחתי את מגירת המבחנים של המורה למתמטיקה ושלפתי את המבחן שלי
למה שאני אשאר כל החיים במתח ?!
וזהו , אין יותר פנימיה , אין יותר חוקים , אין יותר חפירות
חופש , מוחלט .
ואז נזכרתי – "הציפ … דיוויד "
הוא הסתכל עלי במבט עצוב והתקרב אלי …
" אני נורא אשתדל … "
כן , זה מאוד כאב שדיוויד הוציא לי אותו מהרגל ע"י הכוחות שלו
מאוד .

=======================
"1…2…3…4…5…ואחד לשנה הבאה !!!!!!! שתזכי לשנה הבאה עד 250 שנה !!!!! מזל טוב !!! "
כולם צעקו וזרקו עלי בלונים ונצנצים , חייכתי בגאווה , סוף סוף אני בת 5
"ועכשיו למתנות!!!" אמרה לי אמא כשהורידה אותי מהכיסא
מולי עמדה ערמה ענקית של מתנות
כיף להיות נסיכה בת 5,מאוד..
======================

נסענו בכביש אל דיוויד הביתה ..
יום אחרון שם – מחר אנחנו מתחילים במסע .
"אתה לא עצוב מזה שאתה הולך לעזוב את הארמון המפואר שלך? " שאלתי את דיוויד, שבכלל לא נראה מתרגש מהסיפור
" ממש לא , זה רק חפצים – מה שתכלס חשוב בו זה הגיטרה , המחשב והבגדים "
"הפסנתר לא ?"
"אממ…כן…אבל אני לא קשור אליו כמו אל הגיטרה, שהיתה של אחי "
"ובכל זאת ?"
" זה רק קירות וכמה רהיטים , מה שחשוב זה מי שיש בפנים , ואין אף אחד …
תכנית – אנחנו עכשיו בו " אמר לי כשנכנסנו "אבל ביום יום הוא ריק "
"או זאב בודד ומסכן שכמותך " אמרתי ונתנתי לו מכה חלשה ביד , הוא צחק ושאל אם אני רוצה לשתות משהו
היום אני הולכת לישון פה …אני מתכוונת ללילה הבא , עכשיו כבר 5 בבוקר ואני ממש לא עייפה .
לישון איתו באותו ביניין ? כולי מצטמררת !!
עזרתי לו לארגן את הבית , ולאחר מכן ישבנו בסלון ותיכננו את הנסיעה – את המקומות , את הכסף , מלונות
" אתה ממש לא הולך לשלם על הכל !!! " אמרתי לו בכעס
" חמודה , לא זכור לי ששאלתי אותך , את לא מציאה פרוטה ולא אכפת לי שיש לך המון המון כסף מהירושות המלכותיות שלך !!"
" גם לך יש המון המון המון המון המון כסף ואני ממש לא רוצה שתשלם עלי !!!! "
ברוכים הבאים לויכוח הראשון שלנו , מקווה שתבלו !!
" די קמיליה , אולי תפסיקי להתווכח ? נראה לך שזה באמת יועיל לך? "
אני מתעצבנת בקלות . מאוד בקלות . אני ג'ינג'ית .
רתחתי מכעס , העשן עלה לי מאוזנים , והוא רק צחק כשראה כמה אני אדומה !!!
" אוי קמיליה " הוא משך אותי אליו והתרחקתי ממנו בכוח , קמתי והלכתי לטייל בבית שלו
כעבור חצי שעה שבה הוא נתן לי זמן להרגע הוא חיבק אותי מאחורה ולחש לי "אני משלם,נקודה."
"לא" לחשתי בחזרה , אני לא הולכת לוותר!!
" אני פשוט לא אתן לך לריב איתי על זה , בואי נשמור את הפירסט פייט(ריב ראשון) שלנו למשהו יותר עקרוני "
" חצי חצי ?"
"אפילו לא שלוש-רבעים ורבע"
"עשירית ותשע עשיריות?"שאלתי בקול מתחנן
ברור שהוא יענה לא , אז לא חיכיתי אפילו לתשובה .
הוא נישק אותי בראש ובצוואר וחייך חיוך מנצח
"אני שונאת אותך " אמרתי והלכתי לטייל בגינה שלו.
"ואני אוהב." הוא צעק לי וצחק כשהתרחקתי .

"מה את מוצאת בסרט הקיטשי הזה?!!?" אמר לי כשראיתי בפעם ה50,000,000 את הסרט רומיאו ויוליה – גירסת 2020
"זה כזה עצובבבבב!!!!" צרחתי ופרצתי בבכי שוב
" הם לא באמת מתיםםםםםםםםםםםם זה קטשופ!!! "
" דיייייייייי כבר אין לך שום הערכה לשקספיר "
" מה את אומרת !!! ולך אין הערכה לביטלס "
" ג'וקים לא עושים לי את זה , מה לעשות ?"
הוא הביט בי במבט כועס , ולאחר מכן שוב פרצנו בצחוק שואג .

שיחקנו עד מאוחר בערב , והוא ניגן לי המון שירים בפסנתר , בפעם האחרונה .
ואז..הגיע הזמן לישון
"הנסיכה על העדשה – באיזו מיטה לשים לך את הגרגיר ? חדר אורחים בקומה 1 , חדר אורחים בקומה 2 … או … " הפסקתי אותו באמצע " קומה ראשונה יהיה סבבה !!!! "
"עד כדי כך מפחדת לישון לידי ?" אמר וחייך :)
"כן!!!" אמרתי בכנות שהצחיקה אותו
הוא נישק אותי והלכתי לחדר בקומה הראשונה .
ולמרות שההיתי עייפה – לא הצלחתי להרדם !
ההתרגשות על תחילת המסע לא פסקה , ועל התפתחות הארועים עם דיוויד ..
"ערה אה" דיוויד סימס לי לפלאפון
"אתה חתיכת אידיוט" כתבתי בחזרה
"בואי למעלה"
קפצתי מהמיטה , בדקתי מול המראה שאני נראת בסדר
מה אני אגיד לכם – יותר יפה מימני אין !!!
פיג'מת דובונים ורודה , שיער נפוח כתום , ופנים חיוורות
יש מצב שאני רוח רפאים ?!
אין מצב שאני עולה ככה !!!
החלפתי את הפיג'מה לפיג'מה הרבה יותר נורמאלית (שמלמלה שחורה ) ניסיתי לסדר את השיער באמצעות קרם מוריד נפח ..
אבל לגבי הפנים אין לי הרבה מה לעשות
" מה לקח לך כ"כ הרבה זמן ?! " אמר לי דייויד , ששכב על המיטה והיה שקוע בסרט מתח בטלווזייה
" הלכתי לאיבוד " אמרתי לו בלעג ובאתי לשבת על ידו ,
הסרט היה הדבר הכי משעמם שראיתי בחיים שלי .
וככול הנראה גם בשלו .
כי נרדמנו ביחד על המיטה שלו .