ג'ונסון בלק – פרק 17

13.2.2035

"מיים ?" " יש "
" אוכל?" "יש"
"פנסים?" "יש "
"אטי חפירה ?" "יש "
"בגדים ספייר ?" "יש"
"כובעים ?" "יש"
"מצב רוח טוב?"
את האמת ? לא כל כך .
קשה לחגוג יום הולדת 17 שאף אחד לא זוכר ..
טוב , תכנית – אף אחד גם לא יודע , חוץ מזואי ,שהושבעה לא לספר .
אפילו בתעודת הזהות שלי אין תאריך !!!!
אבל יצאתי מוקדם הבוקר ואפילו את הברכה שלה לא הצלחתי לקבל .
ודיוויד ? לא שאל , לא סיפרתי .
אני רק שמחה מהעובדה שהפער בינינו הצטמצם .
" יש " אמרתי אליו וחייכתי
" מצויין , זזנו "
יצאנו מהבית שלו , הוא נעל את הדלת ועזרתי לו להכניס את כל הציוד מאחורה ,
לפני שפתחתי את דלת הנוסע הוא סובב אותי ונתן לי נשיקה מתוקה וחיבוק רך , חיבקתי אותו חזק , מעכתי אותו והוא צחק
" דיי קימה , אנחנו נמצא את המפה הזאת תוך רבע שעה . "
אז זהו , שלא .
חפרנו בכל היער בורות עמוקים , שעות , ולא מצאנו כלום !!! השמש התחזקה , אבל אנחנו התחלשנו
כן כן , גם דיוויד הסופרמן !!!
המשכתי לחפור , ופתאום קפץ לי על הרגל נחש . ארסי .
ענקי .
ודיוויד לא שם לב .
הנחש טייל לי על הרגל , פחדתי לזוז , פחדתי לצעוק ,
הנחש עלה לי במעלה הרגל , לכיוון הברך , פלטתי צרחה מבוהלת
דיוויד הסתובב , הצבעתי על הנחש שהתקדם יותר ויותר על גופי , דיוויד הושיט את ידו קדימה והתרכז
הנחש נפל ומת .
התרחקתי מהבור , וזרקתי לתוכו חתיכת רעל ששכחתי לשים קודם , במידה אם יש שם עוד נחשים .
" איך עשית את זה ?"
דיוויד התקדם אלי והרים את ידי קדימה .
"תתרכזי טוב "
התרכזתי , לא הבנתי במה , אבל ניסיתי להיות בהכי פוקוס שאני יכולה .
לא ראיתי כלום , לא הרגשתי כלום
" אני לא רואה כלום "
" שש .. תחכי עוד קצת "
עמדתי ככה במשך 10 דקות , וכמעט התייאשתי והורדתי את היד , ואז – ראיתי
כמו גלים אפורים כאלה שיצאו ממרכז כף ידי , בהתחלה קטנים , ולאחר מכן הם גדלו והתפתחו
"ואו , ממתי אני יכולה לעשות את זה "
" מאז ומתמיד נסיכה "
הוא המשיך לחפור , לאחר כמה דקות הצטרפתי אליו , הלכתי לחפור באזור שלא ההינו בו
ופתאום ראיתי משהו מתכתי מנצנץ למטה
"דיויד?" קראתי לו
הוא התקדם לעברי , הוא ראה את המתכת בתחתית הבור והתחיל לצעוק ולחבק אותי
" מצאאת את זה !!! יאו נסיכתיי !! את גאונההההההההההההההה "
המפה היא כלי חלוד ?
הוא הוציא את המתכת – זאת מין קופסת פח משונה והתיישב על האדמה , עמדתי לידו .
הוא פתח את הקופסא עם האולר שלו ושלף מתוכה מפה .
מפת החושך .
הוא פתח אותה בעדינות – היא היתה צהובה ועתיקה , ועליה היו מסומנים מספרים בכל מיני מקומות , מ1-6
דיויד נראה מבסוט לעצמו וחקר אותה שעות , ואני התייאשתי מלפענח אותה והלכתי לשבת בצד , על ענף עבה של עץ דיי נמוך
לחגוג לעצמי את היום הולדת שלי .
שמגיל צעיר חיכיתי לו .
משום מה, תמיד רציתי להיות כבר בת 17 , להתחתן , לשלוט בממלכה עם ההורים שלי ,
איפה החתונה ואיפה הממלכה ?
בלי לשים לב הדמעות זלגו מעיניי ..
אני רוצה לחזור למשפחה שלי …
לחגוג ימי הולדת ענקיים עם כולם בשנדל , בחייק החברים והמשפחה …
לא ביער מסריח , כשאף אחד אפילו לא יודע על היום הזה ..
דיוויד הצטרף אלי והגיש לי קופסא כחולה , שעליה כתוב בגדול משהו בצרפתית , וטישו
" מה זה ? " שאלתי אותו , כשניקיתי את עיניי .
" תפתחי ותראי "
פתחתי , היתה בתוך הקופסא שרשרת מדהימה – עם יהלום כחול .
"דיוויד זה.."
" מזל טוב נסיכה " אמר לי ונישק לי את השיער , וחיבק אותי ביד אחת .
" אני לא יכולה לקבל דבר כזה דיוויד !!! ואו זה ..יקר בטרוף !!!!!!
" אבל קמיליה , לא שילמתי על זה פרוטה , זה משנדל , עבר מדור לדור . ידעתי שלא תרצי לקבל משהו שאני אקנה .. השרשרת הזאת היתה של אמא שלי , והיא עברה מדור לדור אצלינו,בגלל שלא היה המשך של בנות אמא שלי השביעה אותי להביא את השרשרת הזאת ל .. למישהי שאני אוהב .. "
כל הנאום שרציתי לנאום לו עכשיו נמחק ..
" אתה אוהב אותי ? " שאלתי בקול מתרגש
" כן , מאוד , מפתיע אותך ? " הוא אמר כשהוא בוהה באוויר .
בקול הכי רציני שיש .
הוא אוהב אותי .
הוא אוהב אותי !!!!!
זה היום הולדת הכי שווה שהיה לי אי פעם !!!! (טוב,חוץ מזה בגיל 5…)
הוא ירד בקפיצה והעץ והושיט לי 2 ידים כדי שהוא יוריד אותי ,
וכמובן – אני יצליח לשרוד יום בלי להפצע ?
נפלתי עליו , שנינו נפלנו על הבוץ , התפקעתי מצחוק מדבק – עובדה שהוא גם התחיל לצחוק
" אוי קמיליה קמיליה קמיליה " הוא לחש לי
" אוי דיוויד דיוויד דיוויד …
גם אני אותך "