ג'ונסון בלק – פרק 16

פרק 16

20.2.2035

במשך כל השבוע דיוויד עזר לי להתכונן – פנים מול פנים , באסאמאסים ובטלפונים .
הוא גם התחיל לספר לי על הרמזים שיש לו לגבי הצלת הממלכה , סיפרתי לו על מה שאני יודעת שוב ( הוא ממש הופתע לגלות שהגיטרה היא לא הכלי היחידי שמצאתי מהממלכה , ההיתי בטוחה שהוא יודע !! )
ו .. הגיע היום של המבחן.
כל תלמידי השכבה ישבו באולם הבחינות – זה אולם גדול , עם קירות אפורים כהיים , שבכולו מפוזרים כיסאות עם שולחן קטן מוצמד .
כל אחד יושב לבד , רחוק מכולם , רק עם עט ודף הבחינה
ככה ש..אין כזה דבר העתקות .
בודקים לנו את הידים והרגלים כדי לחפש שליפים , ואת השולחן , טוב שלא עושים לנו רטגן וזהו !!!
הבחינה התחילה – היה לנו 3 שעות אליה . זה כבר אומר כמה שהיא קשה .
עד הדקה האחרונה כולם כתבו , גם שהמורות התחילו לחטוף את המבחנים כולם החזיקו את הדפים חזק כדי להספיק עוד חצי משוואה ועוד שורה בהוכחה ..
זה , היה , קל !
אתם מאמינים ?!?!?!? שלי יהיה קל מתמטיקה ??!?! אני פשוט בשוק
הכל בזכותו , בזכות דיוויד .
מה עשיתי שזכיתי באוצר כמוהו ?!?!

לאחר המבחן היה לנו יום חופשי , אפשרו לנו לצאת החוצה לקניונים ולאולמות קולנוע , אבל החלטתי להשאר בפנימיה … ההיתי צריכה קצת זמן לעצמי , לבד , כדי לחשוב ..
מה יהיה איתי ועם דיוויד ?
האם אני מסוגללת להמשיך בקשר הזה , ולבלוע כל יום את האהבה הענקית שצומחת לי כלפיו ?
איך אני אוכל להתנהג רגיל לידו כל הזמן ?
אני אוהבת אותו . כל כך .
כל פעם שאני לידו הלב שלי מתפוצץ מאושר , מעלה עשן , אני לא יכולה לשבת קרוב אליו בלי לרעוד ולהזיע ,
למה אני לא יכולה לעשות כלום בנידון ?

את כל היום ביליתי בשינה טובה , אוכל מתוק ו … שינה , כמובן .
בסביבות 7 בערב הלכתי לסטודיו למחול בבית ספר שלנו – חדר ענקי עם המון מראות .
והצטרפתי לקבוצת המתעמלות שם
המורה הזאת קרעה לי את הנשמה .
אני לא עשוייה מפלסטלינה !!!!!
סיימנו כעבור שעתיים , כול הגוף שלי צרח , אבל היי – לפחות זזתי היום !
כולם כבר הלכו , התכוננתי לצאת ,ופתאום דיוויד צץ מאחורי . קפצתי . נבהלתי .
" אולי תפסיק להבהיל אותי ככה ? זה מפחיד !! " אמרתי לו
הוא חייך אלי והתקרב אלי יותר , חיבקתי אותו(היי!! פעם ראשונה שזו יוזמה שלי!!),
"איך היה המבחן?" לחש לי באוזן
" מצויין , אם ההית עונה לי היום ההיתי אומרת לך קודם תודה "
" אין בעד מה "
הוא החזיק לי את היד .. הסתכלתי על הפנים שלו
הוא היה נורא מתוח , כאילו טרוד באיזהשהוא עיניין .
" קרה משהו ? " שאלתי בקול מפוחד
הוא גיחח , התיישב על ספסל לידי ואמר " לא משהו מיוחד "
" אז בכל זאת קרה משהו .. "
" כן . "
הוא משך את היד שלי והושיב אותי על ברכיו , רעדתי , לא הבנתי מה ..
אה .
ואו , התאפקתי מאוד לא לחייך , אני צודקת ? זה זה ?!
" רוצה לספר לי מה קרה ? " שאלתי , עם חיוך קטנטן .
הוא חייך אלי וליטף לי את השיער
הוא קירב את ראשו לראשי , הצמדתי את המצח שלי לשלו .
אין לאן להתחמק , אין דרך לברוח מזה הפעם .
הנשיקה הראשונה שלי .

איך אנחנו הולכים להגיע לשנדל ?
אז ככה .
באחד היערות שבעיירה דנרולק (ממש בקרבת מקום-3 שעות נסיעה) קבורה מפה , מפת החושך .
על ידה נוכל למצוא רמזים לדרך שעלינו לעבור עד לממלכה.
קבענו שנחפש את המפה ב13.2
יום ההולדת שלי .