גוונים || פרק ראשון || אנה חלק ג'

אנה העבירה את היום בשיעורים. היא ישבה, ובאמת הקשיבה למורה. מדי פעם אולי איבדה אותה, אבל היא הקשיבה. מידי פעם היא הגניבה לעצמה חיוך קטן, כאות גאווה לעצמה.
בהפסקה היא ישבה עם מתן, הוא דיבר ודיבר, אנה לא בדיוק הקשיבה, היא פשוט בהתה, אך מידי פעם הפנתה את מבטה אליו והנהנה.
"אז ההיענות אמורה להיות פצצה. סגרתי עם הדיג'יי, הוא גם יביא חבר שלו ידאג לכל הזוהרים והשטויות. מה את אומרת על צבעים של פול מון?" שאל מתן.
"אנה???" אמר והקיש באצבעותיו.
"מה שאתה רוצה." אמרה וחייכה.
מתן המשיך לדבר, ואנה המשיכה לבהות.
הצלצול נשמע, ואנה עשתה את דרכה חזרה לכיתה. בדרך עצרו אותה הרבה ילדים, את רובם היא לא זיהתה. הם הביעו התלהבות והתרגשות לגבי המסיבה. אנה רק הנהנה וחייכה, היא לא באמת הקשיבה.
היא נכנסה לשיעור, ועדן נכנסה אחריה והתיישבה לידה. הן לא דיברו הרבה במהלכו.
"שרדת יום שלם." אמרה עדן כשנשמע הצלצול, בעיניים בורקות וחיוך גדול.
אנה חייכה.
"זה אומר שתבואי מחר?" שאלה אנה בחצי חיוך.
עדן צחקה קלות.
"אם את יכולת לשבת וללמוד 4 שעות, אני חושבת שאני אוכל להתמודד עם מסיבה"
"מסיבת השנהההההה!" אמרה אנה בחיוך ענקי והניעה את כתפייה.
היא ועדן צחקו, והתקדמו יחד אל תחנת האוטובוס. הן העבירו את מהלך הנסיעה בזפזופ באנשים שאישרו את הגעתם למסיבה.
"שבת שלום." נפרדה ממנה עדן בחיבוק כשהגיעו לתחנה בה הייתה צריכה לרדת.
רגע לפני שירדה מהאוטובוס, היא הסתובבה אל אנה וקראה:
"דרך אגב, אם את רוצה לעשות איתנו ארוחת שישי היום, את יותר ממוזמנת!"
אנה חייכה אליה חצי חיוך, מהול בעצב. לפתע, כל תחושת הרוגע שאפפה אותה במשך היום פגה.
היא ירדה בתחנה שלה והתקדמה אל ביתה.
היא פתחה את הדלת, וחזרה שוב לאותו בית חשוך.
היא הסתכלה סביב, הרהיטים הלבנים, הספות המהודרות, השנדליר המסיבי שעמד באמצע הסלון.
העיצוב הזה, שמתיימר להיות יוקרתי ומתוחכם, נותן לה תחושה זרה. של קור, של ריחוק..בית כל כך לבן לא מיועד לחיים. לחיות זה מלכלך, חשבה לעצמה.
היא החליטה ללבוש את בגד הים שלה ולצאת לבריכה.
היא שחתה כמה בריכות, אבל הרגישה שאין טעם. ההרגשה הטובה של היום בבוקר נעלמה כלא הייתה.
אז היא פשוט צפה. עצמה את עינייה וצפה.
היא הרגישה ריקנות. אין לה למה לצפות. שום דבר לא מרגש אותה. אפילו המסיבה לא באמת ריגשה אותה, לא משנה כמה היא ניסתה להחדיר לעצמה שכן. היא יצאה מהבריכה והלכה לכיוון חדרה, ושם הוציאה מהארון הקטן שליד מיטתה בקבוק וודקה. היא חזרה שוב לבריכה, שמה את רגלייה במים והחלה לשתות. השלוק הראשון היה מר, מגעיל ושורף. דמעות עמדו בעינייה הנפוחות של אנה. אך היא המשיכה והיא שתתה, ושתתה, ושתתה..
כאשר פקחה את עינייה היא ראתה את מתן עומד מעלייה.
"אחלה קבלת שבת עשית לעצמך בלונדי" אמר בחיוך.
אנה כיווצה את עינייה והחזיקה את מצחה. והיא התיישבה לאט לאט כשרגליה עדיין בתוך המים..
"מה אתה עושה פה?" שאלה בתמיהה
"הבאתי קצת חומר למחר" אמר והושיט לה יד בכדי לעזור לה לקום.
אנה נעזרה בידו וקמה.
אנה הסתכלה עליו לכמה שניות ארוכות בסקנות. "אפשר לנסות?" שאלה במבט מעט מטורף.
מתן חשב לכמה רגעים ובסוף נענע את ראשו בשלילה.
"למה?" שאל בטון מתחנן
מתן נשען על הגדר, ואנה נשענה אחריו.
הם עמדו ממש מול הבריכה, כשהבית הגדול ניצב מולם, ואורות החצר משתקפים במים.
"מספיק נדפקת להיום. תשאירי קצת למחר" אמר בחצי חיוך, והביט בה.
הוא ידע שהיא שיכורה, אבל היא לא התנהגה כך. היא לא צחקקה, לא חייכה, ועיניה היו אדומות אך ממוקדות.
מידי פעם היו לה מבטים מטורפים, אבל היא הייתה שיכורה שקטה. שיכורה עצובה.
הוא הוציא סיגריה מהכיס, תחב אותה אל פיו והדליק אותה.
"את יודעת, אני לא מצליח להבין אותך.." לבסוף שבר את השתיקה.
אנה נתנה בו מבט ממושך, לקחה את הסיגריה מפיו, לקחה שאכטה והחזירה לו אותה.
היא בהתה במבט עצוב. היא רצתה לספר לו. היא כל כך רצתה לספר לו. פשוט לפרוק את הכל, להוציא את זה. אבל היא שתקה. "לא באמת אכפת לו. הוא רק מנצל אותך ואת הבית שלך. לא באמת אכפת לו." חשבה לעצמה.
"זה בסדר." לבסוף ענתה.
היא הסתובבה אליו והביטה בו.
"רוצה?" הוציא את הסיגריה מפיו והושיט אליה.
אנה הביטה בו רגעים ארוכים, התקרבה אליו ונישקה אותו.
מתן שם את ידו על פניה והתרחק ממנה.
"לא..לא ככה" הוא הביט עליה בעדינות, וחזר לעשן את הסיגריה שלו.
אנה הסתכלה עליו במבט ארוך.
"אני מבין שלא שמעת הרבה 'לא' בחיים." פזל אליה וגיחך
אנה הביטה בו. "נהנית?" שאלה.
"כן." אמר וצחק. הוא צבט לה בעדינות בלחי.
"טוב..מה אתה רוצה שאני יעשה עם זה?" שאלה ולקחה את השקית מידו.
הוא חטף את השקית במהירות. "עזבי. נראה לי שיותר בטוח שאני אקח את זה איתי"
"טוב." משכה בכתפייה.
הם ישבו עוד דקה ארוכה ושתקו. אנה העבירה את מבטה מידי פעם מצד לצד. מתן ניצל את הסיגריה שלו עד תום.
"את יודעת.." התחיל מתן להגיד
"כשהייתי בן 9,
הייתי עומד צמתים ומחלק פליירים.
בחום, בקור..אני הייתי שם. סופר שלמה אז העסיק אותי. אמר לי שהוא עושה לי טובה, ושהוא ישלם לי 20 שקל ליום. זה יצא שעבדתי ב5 שקל לשעה. אבל ילד בן 9, לא הבנתי. רק ידעתי שאמא צריכה כסף. היא לא ידעה שעבדתי, פשוט הייתי מכניס לה את ה20 שקל האלה כל יום לארנק, בשקט."
אנה כיווצה את גבותיה.
"יום אחד, היא תפסה אותי.
היא חשבה שאני גונב לה כסף מהארנק, והיא התחילה לצעוק עליי.
אז התחלתי לבכות וסיפרתי לה את האמת. היא דפקה לי מבט שאני בחיים לא ישכח, והתחילה לבכות ולחבק אותי בלי לומר מילה. יום למחרת חזרתי לשם. וגם ביום שאחר כך. זה כמה שהיא הייתה צריכה תכסף." מבטו היה ממוקד לעבר אחת הנקודות ממולו.
"ועד היום אני עובד. היום היא כבר לא שואלת. אבל אני לא נותן לאנשים לדפוק אותי יותר. אני לא מקבל 5 שקל לשעה יותר, מבינה? אני חייב. היא לא תשרוד בלעדיי.."
"למה אתה מספר לי את זה?" שאלה אנה.
"סתם," אמר
"פיקדון על הבלאגן שהולך להיות כאן מחר." אמר בחיוך וחצי קריצה
אנה חייכה בשקט..
"יאללה בלונדי, לילה טוב שיהיה. תאגרי כוחות למחר." אמר וליטף את ראשה
הוא התקדם, ובדרך הרים את הבקבוק וודקה משפת הבריכה
"ובלי שטויות יותר, טוב? אני צריך אותך מחר בבוקר. "הזמנתי אנשים לבוא לסדר."
"לסדר מה?" שאלה
"דיברנו על זה היום חיים שלי. נו אורות, רמקולים, עמדה.."
"הפקה" אנה חייכה
"בדיוק" אמר מתן וקרץ, והתקדם לעבר היציאה.
אנה נכנסה לבית, ונכנסה למיטה. היא רק רצתה שמחר יגיע. לדפוק את הראש. ושכולם ידפקו איתה..

צלצול נשמע מהדלת. אנה התעוררה בבהלה. לקח לה כמה שניות לקום, אבל ברגע שהיא קמה, היא הגיעה לדלת הכי מהר שאפשר. לאכזבתה, אלו היו רק פועלים.
"אהלן, בוקר טוב. מתן שלח אותנו, כאן המסיבה היום?" שאל אחד העובדים. הם היו לבושים בסרבלים והחזיקו כמה ארגזים.
"אה..כן..בטח, כנסו." אמרה אנה. היא הייתה לבושה בחולצה ותחתונים, ולאחר שהכניסה אותם מיהרה לחדרה להחליף בגדים.
הפועלים החלו להרכיב את הדברים במהרה. הם הרכיבו תאורה לכל אורך התקרה, את עמדת הדייג'יי במעלה המדרגות,שהשקיפו ישירות אל הסלון. "לאן להזיז את הרהיטים?" שאלו.
"אפשר למעלה, זה לא משנה." ענתה אנה. היא ישבה במטבח וצפתה בהם תוך כדי התעסקות בטלפון.
כעבור שעה הבית היה מאובזר לגמרי. אנה שמחה לראות סוף סוף קצת צבע אחר חוץ מלבן.
"זהו, רק תחתמי כאן שהכל הורכב. נבוא מחר בבוקר לפרק את הכל." אמרו והגישו לה טופס. אנה חתמה עליו סוג של קשקוש והפועלים עזבו.
היא הסתכלה סביב וחייכה. היא לקחה את הטלפון וצילמה כמה תמונות, ושלחה אותן לעדן.
"את עדיין חושבת על זה?" שלחה לעדן והוסיפה סמיילי קורץ
עדן שלחה כמה סמלים של מסיבה, ולאחר מכן כתבה "לא יכולה לחכות!"
אנה חייכה.
היא העבירה את המשך היום בתקווה שהחומר של מתן יהיה חזק. ממש חזק. כל כך חזק עד שאף אחד לא יוכל לגשת למחרת למתכונת. אנה רצתה שכולם יהיו כמוה.

השעה הייתה תשע וחצי, ואנה החלה לעבור על בגדיה מול הארון. היא אפילו לא חשבה על מה היא הולכת ללבוש היום. היא מדדה כמה שמלות, כמה שורטים וכמה גופיות, עד שבסוף מצאה שמלה שחורה קצרה עם גב פתוח. היא לבשה אותה והסתכלה על עצמה במראה.
הטלפון שלה רטט המון, אבל היא לא התייחסה.
היא החלה להתאפר. היא שמה מסקרה, ולאט לאט משכה את ריסיה בצורה מושלמת, שנתנו לה מראה דרמטי. היא מרחה מעט עפרון בעיניה ואודם אדום בונק על שפתייה. שיערה הארוך נפל בשלמות על כתפייה. מבריק, חלק, בלונדיני ורך. אנה ידעה שהיא נראית טוב.
נשמעה דפיקה בדלת. אנה נעלה את נעליה במהירות והתקדמה לעבר הדלת. זה היה מתן.
מבטו נע על גופה באיטיות עד שהביט עמוקות לעיניה. "וואו." הוא אמר בחיוך נלהב
"יותר טוב מאתמול, לא?" אמרה בחיוך
"גם בבגד ים את נראית טוב" אמר וקרץ בחיוך שובב
אנה צחקה.
הוא נכנס לתוך הבית והתרשם מהעבודה שהפועלים עשו.
"ניסית את זה כבר?" שאל בהתלהבות.
"עדיין לא."
"איפה מכבים כאן את האור?" שאל והחל להסתובב בחיפושים אחריו
אנה ניגשה אל הריבוע ליד הדלת, ששולט על כל האורות בבית ולחצה על כפתור. הבית נהיה חשוך.
לפתע נדלקו כל האורות הצבעוניים בבת אחת. אנה הביטה סובבה את ראשה והביטה כלפי מעלה.
מתן חייך חיוך ענקי.
"אש עלינו!" צעק בקול רם, תפס בלחייה של אנה ושחרר בעדינות.
אנה חייכה.
"אז איפה החומר?" שאלה אנה
"עוד מעט יקפצו להביא לי." השיב תוך כדי הסתובבות בבית
"תגברו אותי בהרבה, כנראה שאני הולך להעיף פה הרבה היום."
"זה באמת מסדר אותך?" שאלה אנה ועקבה אחריו במבטה.
"ברור. אחרת לא הייתי עושה את זה. זה חרא של דבר"
"אז למה אתה לא מפסיק?" המשיכה
"כי אז אני לא יהיה מסודר." אמר וחייך אליה. לפתע נשמעה דפיקה בדלת.
מתן התנער וניגש לפתוח הדלת.
בפתח עמדו שלושה גברים. שניים מהם היו שחומי עור. אחד מהם היה קירח, ולאחד מהם היה עגיל בגבה. לשלישי הייתה חזות רוסית. היה לו שיער שחור כהה, מסודר בתסרוקת מוהק. היה לו נזם באף, והוא היה מאוד גבוהה.
"מתן, אחינו" אמרו ולחצו לו את היד. אנה התקרבה והדליקה את האור.
"או או, שלום." אמרו שראו את אנה.
"לא תכיר לנו את החברה היפה שלך?" שאל הקירח.
"אנה." אמרה והושיטה לו את ידה. הוא נשק לה במבט מטריד.
"זה מושיקו," אמר מתן והצביע על בחור עם העגיל בגבה
"אני אבינו, אבל את יכולה לקרוא לי אבי" אמר הקירח שנשק לידה.
"וזה פליקס." אמר מתן והצביע על הבחור הרוסי.
"טוב, היה נעים, אבל יאללה" אמר פליקס במבטא רוסי כבד
"כמה הבאת לי?" שאל מתן
פליקס סימן בראשו על אנה
"היא בסדר נו. זה המקום שלה. היא לא תעשה בעיות." אמר מתן
"הבאתי לך הרבה ילדון. לא אכפת לי בכמה אתה מעיף אותם היום, אני רוצה 30 אצלי ביד מחר בערב."
"אבל מה ישאר לי?" שאל מתן בכעס
"ואלק לא מעניין אותי." השיב פליקס
מתן שתק. "טוב סגרנו." לבסוף אמר ולחץ לו את היד.
מושיקו הושיט למתן תיק גב שחור גדול.
"מסודרים כבר ליחידות. אתה רק צריך להעיף." אמר
"דיר באלק." אמר אבי והסתכל על מתן במבט מאיים.
"יאללה, עופו" אמר מתן
הם הסתובבו, נשקו אחד אחד את המזוזה ביציאתם והלכו.
"30 אלף שקל?!" שאלה אנה בתמיהה
מתן חייך.
"הפקה.." אמר וקרץ.

לאט לאט עוד אנשים החלו לצלצל בדלת. הביאו אלכוהול, צעצועים זוהרים..
הדיג'יי הגיע. הוא ומתן לחצו ידיים והתחבקו. אנה כבר לא שמה לב, אבל בשלב מסוים היא קלטה שהיא כבר רק צופה מהצד. היא התרשמה מהדרך שמתן סידר את הכל, באמת הפיק את זה. הגיעו שני אנשים ומתן עשה להם תדרוך על הכרטיסים.
"30 שקל כל אחד. ושימו חותמות,
"הולכים להיות פה הרבה אנשים היום. זה חשוב. שימו לב מי נכנס ומי יוצא." אמר.
השעה הייתה 11:30, ואנשים המשיכו להגיע בכמויות. הדיג'י ניגן, ומתן לחץ את ידו של כל אחד שהגיע.
התגובות היו נלהבות, "פי איזה בית", "איזה הפקה", "איזה ערבבב"
אנה בהתחלה חייכה, אבל לאט לאט הדברים פשוט חזרו על עצמם. היא ישבה על כיסא במטבח, ליד בקבוקי האלכוהול ושתתה. הבית נהיה צפוף יותר ויותר. הרבה ניגשו לאנה ודיברו איתה, נשקו לה והחמיאו לה. אנה המשיכה לשתות.
לאט לאט הדיג'יי הגביר את המוסיקה יותר ויותר. הבית התמלא, היו אנשים בכל מקום, אורות מהבהבים, סטיק לייטים מהמהבים בכל פינה. אנה ישבה בשקט. היא ניסתה לאתר אנשים שהיא מכירה, אך כולם היו זרים. הייתה לה הרגשה מוזרה.
"חיים שלי למה את יושבת ככה? תחגגי!!" לפתע נעמד אל מול עינייה קובי.
אנה חייכה.
"מחכה שהשתייה תשפיע" לחשה באוזנו
"מי צריך שתייה? תראי איזה טירוף כאן!" אמר, ואחז בידה. היא קמה אחריו והם נדחסו בין האנשים.
"קחי קצת, תשחררי" אמר והוציא שקית קטנה מכיסו.
אבא שלה תמיד אמר לה שסמים זה רע. הכי רע שיש. שתעשה אלכוהול, שתעשן, רק שלא תעשה סמים. רק שלא תיכנס לעולם הזה. אנה באמת הקשיבה לאביה, ולא עשתה סמים גם שהייתה לה את ההזדמנות. מתוך כבוד אליו. היא ידיעה שהוא אומר את הדברים האלה בכדי להגן עליה. <br /

היא תחבה את אצבעותיה אל תוך השקית, הוציאה קצת והצמידה אל אפה. היא שאפה את החומר בחזקה, והרגישה מוזר. היום, בפעם הראשונה בחייה, היא כבר לא הקשיבה לאביה. /

קובי סגר את השקית והחזיר אותה לכיסו.

קובי נישק אותה תוך כדי התנענעות לצלילי המוסיקה. ראשה של אנה היה במקום אחר. היא לא באמת הרגישה משהו עדיין, אבל היא הרגישה שעשתה משהו לא נכון. היא פחדה.

עדן עמדה ברחוב, אל מול ביתה של אנה. מוסיקה חזקה נשמעה מבחוץ, ומהחלונות הבהבו אורות צבעוניים ללא הרף. היא לקחה נשימה ארוכה, ולבסוף נכנסה.
"זה בסדר, היא איתי" אמר מתן לשומרים כשראה את עדן מתקרבת. עדן חייכה אליו.
"רוצה קצת נשמה?" שאל והוציא מכיסו שקית קטנה.
"לא.. תודה." אמרה וחייכה חצי חיוך מאולץ.
מתן משך בכתפיו. "תהני כפרה!" אמר, ואז נעלם בין ההמון.
עדן הסתכלה סביב.
היו אנשים שרקדו על שולחן המטבח. כל האיזור בין הסלון למטבח היה מפוצץ, ולא היה ניתן לזהות איש.
הדיג'יי עמד על יד המעקה במעלה המדרגות, שהשקיף לסלון ולמטבח. על המדרגות ישבו המון אנשים,
בעיקר זוגות שהתנשקו ואף עשו יותר מזה. החלון המוביל לבריכה היה פתוח לרווחה. גם בבריכה היו המון אנשים, למרות שזו לא הייתה מסיבת בריכה. עדן החליטה להיכנס אל ההמון בניסיון לחפש את אנה, שתראה שהיא באמת באה. היא פילסה את דרכה בין האנשים, מידי פעם הרגישה צביטות קטנות בישבנה ואנשים שתפסו בזרועה. עדן לא אהבה את ההרגשה הזאת, והרגישה תחושת מחנק.
לפתע ראתה את רז אל מול עיניה. הוא היה נראה שיכור ועיניו היו אדומות.
"עדן, יפה שלי.." אמר וכרך את ידיו סביב כתפיה.
"מה הולך רז?" אמרה בחצי חיוך.
הוא המשיך לטייל עם ידיו על גופה, ועדן הרגישה תחושת גועל.
"מה יש..תרקדי איתי קצת.." לחש לה, עצם את עיניו וניסה לנשק אותה.
עדן נרתעה והסתובבה.
"את אף פעם לא זורמת את" אמר בקול שיכור, ועזב את עדן לנפשה.
עדן התנערה מהסיטואציה, והמשיכה לחפש את אנה.
היא קלטה בזווית מבטה את ליה, הילדה שלידה ישבה בשיעור תנ"ך, רוקדת צמוד לאיזושהי נערה. היא הסתכלה עליה לכמה שניות. היא ידעה על נטיותיה המיניות, אבל אף לא ראתה אותה ב"פעולה". ולפתע ראתה את אנה.
אנה הייתה מחובקת עם קובי. ידיו של קובי נגעו בישבנה של אנה וליטפו אותה, והם התנשקו בפראות.
עדן הסתכלה עליהם במבט נגעל, אך התקרבה בכל זאת.
"אנה" אמרה בקול רם, ושניהם הסתובבו אליה
"דןדן!" אמרה אנה בחיוך משוגע. עיניה היו פקוחות לרווחה. היא נראתה שונה, וקצת מפחיד.
"נו, איך?" שאלה אותה אנה
"מטורף.." אמרה עדן והסתכלה סביב
"את חייבת לנסות את החומר של מתן. הוא ישחרר אפילו אותך." אמרה אנה בקול מוזר והושיטה את ידה אל כיסו של קובי.
"לא תודה, נראה לי שאני אוותר." הביטה בה עדן בפחד.
"את כזאת גרועה!" צעקה עליה אנה, הסתובבה והמשיכה לנשק את קובי.
עדן העבירה עליהם עוד מבט חטוף, וחזרה לסרוק את המסיבה.
היא לא ממש הייתה במסיבה לפני זה. זה הרגיש לה מוזר. היא ידעה מה זה, ושזה מה שעושים, אבל לראות את כל האנשים שאתה מכיר מהיום יום פשוט מאבדים את זה..זה די מוזר. היא המשיכה להביט באנשים המתנשקים מכל עבר ולא הבינה כיצד הם מסוגלים. בשבילם זה כל כך חסר משמעות. כל כך קליל, רק דרך להעביר את הזמן..
היא הרגישה לא שייכת. מה יש לה לחפש שם? היא לא כמו האנשים האלה. היא לא מסוגלת באמת לעשות את הדברים האלו. אפילו נשיקה ראשונה לא הייתה לה. תחושה של רחמים עצמים עטפה אותה. היא הרגישה פאטתית. כמו ילדה קטנה.
היא החלה לפלס את דרכה החוצה בין האנשים. היא הרגישה שהיא צריכה אוויר. והרבה.
בחוץ ישבו אנשים רבים ועישנו. היא הביטה בעשן האופף את ראשם במעין התהפנטות. היא תמיד רצתה לנסות לעשן, אבל אף פעם לא העזה.
"תגיד, אני יכולה סיגריה?" מצאה את עצמה שואלת איזה בחור שנשען על הקיר עם חבורת אנשים ועישן.
הוא הסתכל על חברים שלו וצחק, והגיש לה קופסת סיגריות אדומה. עדן הושיטה את ידה ושלפה סיגריה אחת ממנה.
"קחי, קחי הכל." חייך אליה וקירב אליה את הקופסה.
עדן לקחה ממנו את הקופסה והביטה בה.
"אזהרה: העישון שלך פוגע בקרובים אליך." היה מוטבע עליה.
"אני לא.." החלה עדן להגיד והושיטה אליו את הקופסה, אבל הוא המשיך לצחוק עם חבריו ולא התייחס אליו. היא שמטה את ידה ופסעה בעדינות הרחק ממנו.
היא התיישבה על מדרגה בכניסה הקדמית של הבית, שהייתה קצת יותר מרוחקת מכולם ובהתה בחפיסה שעל ברכיה. היא הוציאה ממנה סיגריה אחת, מגולגלת ומהודקת היטב והתבוננה בה.
לפתע נשמעו צעדים קטנים מאחוריה. עדן קפצה בבהלה וסובבה את ראשה.
"הכל טוב?" שאלה ליה בגיחוך קל, בעודה נשענת על הגדר הצמודה למדרגות ומדליקה סיגריה.
"אמ כן" מלמלה עדן במבוכה וסובבה את ראשה חזרה.
ליה המשיכה לגחך קלות.
עדן שתקה.
"יש לך אש?" שאלה את ליה לפתע בסיבוב חד.
ליה הביטה בהזזת גבה קטנה, הוציאה מצית מכיסה והתיישבה על יד עדן.
עדן תחבה ברעד את הסיגריה לפיה וליה הדליקה לה אותה.
כעבור מספר רגעים החלה להשתעל בטירוף והסיגריה נפלה מפיה.
"ידעתי שאת לא מעשנת" צחקה ליה.
עדן כחכחה בגרונה עוד מספר שניות, מנסה להתאושש מהטראומה הקטנה שכרגע עברה.
"איך ידעת?" שאלה בקול צרוד ומשתנק
ליה הסתכלה עליה בחיוך ונענעה את ראשה.
"אף אחד לא באמת מעשן את החרא הזה," אמרה והרימה את חפיסת הסיגריות מברכיה של עדן.
"מי הביא לך את זה בכלל?" שאלה בחיוך דבילי ונופפה בחפיסה.
"סתם, ידיד." השיבה עדן בשקט וחטפה אותה ממנה.
"הידיד הזה לא אוהב אותך במיוחד" צחקה ליה ויישרה את ראשה, בעודה לוקחת שאכטה מושלמת מהסיגריה שבפיה. עדן הביטה עליה למספר רגעים ואז יישרה את מבטה במהירות כאשר שמה לב שליה פולת לכיוונה.
ליה החזיקה את הסיגריה בפיה והוציאה אחת נוספת מכיסה.
"רוצה?" הגישה אותה לעדן בחצי חיוך כשהסיגריה שבפייה נתלית על קצוות שפתייה.
"לא, זה בסדר" גיחכה עדן
"נו קחי. זה הרבה יותר טוב מהחרא הזה שתקעו לך," חייכה אליה
"יותר טבעי."
"אני בסדר." הביטה בה עדן.
"בטוחה?"
עדן נאנחה.
"מה את רוצה?" שאלה ביובש
ליה המשיכה לחייך.
"למה את בחוץ?" שאלה
עדן הביטה בה.
"שלא תביני אותי לא נכון, אבל כאילו..למה את כאן בכלל?" פלטה מפיה.
היא שנאה את עצמה על ששאלה את זה. היא לא הייתה צריכה.
ליה צחקה.
"מסיבת השנה, שאני לא אבוא?"
עדן המשיכה להביט בה.
"סתם, האמת שזה יותר טובה לידיד.. הוא לא רצה לבוא לבד"
"אז איפה הוא עכשיו?"
"אין לי שמץ," חייכה
"הוא בא כדי לפגוש איזה מישהי שהוא הכיר באינטרנט או משהו. הם מדברים איזה שנה וכל פעם שהוא ניסה להיפגש איתה היא הבריזה לו."
"היא הבריזה לו גם היום?" חייכה עדן
"נחכה ונראה." השיבה בצחוק.
הן שתקו לזמן מה.
"זה פשוט..זה קצת בית זונות כזה שם, לא?" סובבה עדן את ראשה לעבר ליה.
ליה הביטה בה.
"את מופתעת?" שאלה בגיחוך
"כאילו..לא יודעת.." גמגמה עדן
"אתן לא איזה בי אף אף מטורפות או משהו?"
עדן השפילה את מבטה.
"אני כבר לא יודעת.."
ליה יישרה את מבטה והידקה את שפתייה.
"תגידי.." החלה עדן להגיד בחיוך
"מאיפה כל הזין שאת שמה על כולם?"
"לא.." ליה נענעה בראשה וצחקה.
"אני לא שמה זין. בכלל כאילו. בשום מקום."
"הבנתי" צחקה עדן והנהנה
"אבל כאילו..מתי התחלת?" המשיכה עדן.
"מה התחלתי?"
"לא..לא לשים זין"
"מאז שהבנתי שאני לא אוהבת זין."
עדן הביטה בה.
"ומתי הבנת את זה?"
ליה הביטה עליה, הדקה את שפתייה בחיוך מוזר ומשכה בכתפייה.
"למה את שואלת?"
עדן חייכה חיוך קטן גם היא.
"סתם." השיבה בשקט.
ליה הביטה בה עוד כמה רגעים והתקרבה אליה.

ירדן עמדה ליד השולחן עם כמה חברות. הן כרגיל העבירו ביקורת על אנשים במסיבה, עשו כאילו הן רוקדות ובעיקר הצטלמו. והרבה. ירדן רק עמדה והסתכלה סביב.
פתאום היא ראתה את קובי רוקד צמוד אל אנה בחיוך ועיניו עצומות בהנאה.
ליבה הלם בחזקה, והיא הרגישה שראשה עומד להתפוצץ. היא התקדמה אליהם בהפגנתיות, הושיטה את ידיה בניהם וסטרה בחזקה לקובי.
"תתרחקי ממנו, חתיכת זונה!" צרחה על אנה.
קובי הסתכל עליה בשוק.
"הוא שלי, את לא קולטת? רוסיה מסריחה. מאיפה צצת בכלל?" אמרה ודחפה את אנה.
"תגידי מה את דפוקה?!" צעק קובי חזרה על ירדן. דמעות עלו בעיניה של ירדן, והיא פילסה את דרכה החוצה. קובי הלך אחריה.
אנה ניגבה את שפתייה, צחקה קלות, וזרמה עם הבחור הראשון שנקלע אל דרכה.

"תגידי לי, את מטומטמת או שאת עושה את עצמך?!" צרח קובי על ירדן. ירדן נשענה על הגדר ובכתה.
"אתה אמרת שאתה אוהב אותי!" צעקה עליו בבכי.
"מתי??!!!!! תגידי לי, כוסעמק מתי אמרתי את זה???"
"את היית זיון ירדן! פאקינג זיון! רדי ממני כבר, בחייאת!" אמר והניף את ידו בצורה מאיימת. "תשתחררי ממני כבר. באמת שנמאסת." הוא פלט קללה והלך.

ליה ועדן הסתכלו על המחזה בתדהמה.

"זהו, נגמרה ההצגה. עכשיו אתן יכולות לחזור למה שלא עשיתן כאן יא מסריחות" צעקה עליהן ירדן.

עדן הפנתה את מבטה.

"טוב..נראה לי שזה מספיק אוורור בשבילי להיום." אמרה עדן וקמה במהירות.
ליה הגישה לה את הג'ויינט.
"נראה לי שתצטרכי את זה" אמרה בחיוך.
עדן לקחה אותו בעדינות, הגניבה חצי חיוך ונעלמה מהמקום.
ליה נשארה ישובה, ועישנה באיטיות את סוף הסיגריה שנשארה בידה.

"נראה לי שאת צריכה אותו יותר ממני" לחשה עדן בעדינות לירדן, והניחה על ידה את הג'ויינט שקיבלה מליה. ירדן הרימה את מבטה ומשכה באפה.
"את לא..תספרי לאף אחד על מה שהיה, נכון?" שאלה עדן בחשש
"מה היה?" שאלה ירדן בטון יבש ומבט עגום.
"כלום." סיננה עדן בשקט ועזבה אותה לבדה.
ירדן נשארה בוכייה לצד הגדר והביטה בג'וינט. היא הביטה בו בשתיקה וסובבה אותו מצד לצד.

קובי חזר אל הבית עצבני, וחיפש בעיניו את אנה. הוא מצא אותה עם מישהו אחר ומשך את ידה.
היא סובבה אליו את גבה והמשיכה לרקוד עם הבחור.
"מה קרה?" שאל אותה.
"אאלל תגזים.." ענתה בקול, והחלה לנשק את הבחור שהיה עמה. קובי הסתובב והלך בעצבים.
הוא הלך למטבח ושתה שוט. ועוד שוט. ועוד שוט.
"מה הולך אחי?" הרגיש טפיחה על גבו, וראה שזה רז.
"אש. מה איתך?" אמר קובי באדישות.
"מה קרה, מי הפכה אותך?"שאל טל
"עוד פעם ירדן הזאת. ראבק אחי, היא לא משחררת." אמר קובי
"אחי..אתה חייב לסדר את זה כבר." אמר רז ועיקם את זווית פיו.
"לא אשמתי שהיא חולת נפש" השיב באדישות.
הם אכלו קצת חטיפים והביטו בכולם רוקדים.
"אחי, זה לא אחיך?" שאל קובי את רז והצביע על בחור מתולתל שעישן סיגריה.
רז התמקד בנער, והרים את גבותיו.
הוא התקדם במהירות לעברו.
"מה אתה עושה כאן?!" שאל אותו בכעס ודחף אותו.
הבחור קימט את גבותיו
"מה אתה רוצה?" שאל בעוינות
"אתה יודע שכל החברים שלי כאן, אז אתה בא לכאן דווקא?" המשיך רז.
"לך תזדיין." השיב לו הבחור, ונשף עליו את עשן הסיגריה.
רז חזר לעמוד ליד קובי, והפעם לקח גם הוא שוט.
"מה, עכשיו זאת גם מסיבת גייז?" שאל קובי וצחק
רז רק שתק ושתה.
"תגיד, יש לך חומר?" שאל את קובי.
קובי הוציא את האבקה מכיסו, ושניהם לקחו.

עדן נכנסה אל המוסיקה הרועשת בשנית. היא החלה לפלס את דרכה בריקודים מאולצים מעט. היא ניסתה לחפש במבטה את אנה, אך לא הצליחה.
ראשה היה מלא מפגישתה המוזרה עם ליה. הן בחיים לא דיברו לפני זה.
והרגע הזה..הרגע הזה שהיא רכנה אליה..הן עמדו להתנשק?
היא באמת רצתה את זה?
היא הרגישה יד מטפסת על גבה וראתה שזהו הבחור שנתן לה את הסיגריות. הוא חייך אליה בחיוך מטריד מעט. עדן כרכה את ידיה סביבו, אך בתוכה הרגישה תחושת גועל.
"לפי מה שאני יודע, בדרך כלל על סיגריות משלמים.." לחש לה, וריח הסיגריות שבא מהבל פיו היה נורא.
היא הרחיקה ממנו את ראשה, והיא קירב אותו עוד יותר עד שאפיהם נגעו. היא הסתכלה עליו בפחד, והוא הצמיד את שפתייה לשלו. הוא פתח את פיו בברוטליות והחל לנשק אותה, נשיקה רטובה ומחוספסת. עדן לא זזה ממקומה, אך גם לא התנגדה.
וזו הייתה הנשיקה הראשונה שלה..

קובי ורז כבר הרגישו בעננים. הם היו בתחושת אופוריה מטורפת, וצחקקו מעט.
קובי רץ לעבר המדרגות, ורז אחריו. הם נעמדו ליד הדיג'יי ורקדו בטירוף.
"אנחנו דור מזויין!!!!!!!!" צעק קובי ברמקול של הדיג'יי, ואז רץ והתגלש על מעקה המדרגות ישירות לתוך כל האנשים. הוא נחת על גבו, ולאחר כמה שניות קם. הוא צעק "והווווווו!", והחל לרקוד בטירוף בין האנשים. הוא החליף בחורות כל כמה דקות, נישק את כולן ונגע בכולן. הוא שתה עוד ועוד, והמשיך לרקוד בטירוף.
הלילה המשיך. מלמעלה נזרקו צבעים זוהרים בחושך, האנשים הריעו בהיסטריה ורקדו כמו מטורפים. היה אלכוהול בכמויות, מוסיקה חזקה, והחומר של מתן עף בכמויות. לא היה אחד שלא דפק את הראש.

צלצול טלפון נשמע, ואנה פקחה את עיניה באיטיות. היו מסביבה לפחות 30 אנשים.
היא כיווצה את עיניה בחזקה, והאור הכאיב לה בעיניים.
לאט לאט קמו עוד אנשים למשמע הצלצול. כולם קמו בבהלה, והחלו לעזוב את הבית אחד אחרי השני.
"פאק, אני לא מאמין שנדפקנו ככה יום לפני המתכונת." אמר קובי בקול צרוד.
רז החזיק את מצחו ואז אמר "יאללה, בואו נעוף."
לאט לאט הבית התרוקן יותר ויותר. אנה רק שכבה על הרצפה בעיניים מכווצות.
"חיים שלי, אני לא יכול להודות לך יותר. הלילה הכי טוב שהיה בעיר הזאת, בהבטחה. אני אשלח יותר מאוחר צוות שיפרק פה את הדברים ויעזור לנקות פה קצת את הבלאגן המטורף שהולך פה." אמר מתן וליטף את ראשה של אנה.
"כולכם הולכים?" שאלה אנה בקול צרוד.
"יש מתכונת אנה.." לחשה אליה לפתע עדן.
"אל תדאגי, אני יבוא ישר אחריי ואעזור לך לסדר, סבבה? תישני בינתיים. אין לך מה לדאוג. אוקיי?" אמרה בקול מרגיע וחיבקה אותה.
"ביי אנה" אמרו כולם ויצאו מן הדלת, אחד אחריי השני.
היא נשארה לבדה. היא הסתכלה סביבה. הרצפה הייתה מטונפת. זכוכיות שבורות, ניירות, אוכל מרוסק. כתמי שתייה היו שפוכים על הקירות. זבל בכל מעלה המדרגות. היא הסתכלה מבעד לחלון הבריכה וראתה שהייתה מטונפת. שקיות חטיפים, בקבוקי שתייה וסטיק לייטים צפו במים.
היא כמעט ולא יכלה לזהות שזה אותו הבית הלבן, הנקי, המוקפד והמצוחצח שהיה לפני.
כעבור חצי שעה, נשמעה דפיקה בדלת. אנה קמה ופתחה אותה, ובדלת היה שליח.
"אתה האיש של מתן, נכון?" אמרה בקול צרוד ובעיניים עייפות.
"את אנה סוקולוב?" שאל האיש.
אנה הנהנה.
"אני צריך שתחתמי כאן." אמר והגיש לה לוח עם טופס.
אנה חתמה את שמה ברישול.
"למה אתה צריך את זה?" שאלה באדישות.
"אני רק עובד של הדואר." אמר והגיש לה מעטפה.
אנה לקחה ממנו את המעטפה וסגרה את דלת. היא העיפה עליה מבט, וזיהתה ישר את הכתב.
היא התיישבה באמצע הסלון, בין כל הזבל על השטיח הספוג לכלוך. היא הוציאה את האבקה שמצאה על הרצפה, שמה קצת על אצבעה, הצמידה אותה לצד אפיה ושאפה בחזקה.
היא ישבה עם המכתב בידה, בישיבה מזרחית, ופתחה אותו.
היא לא בכתה. אף לא דמעה אחת כאשר קראה אותו. היא רק ישבה, שוב בין כל הבלגן באיפור מרוח ושיער נפוח.
אנה שוב נשארה לבד.