גבעת הכוכבים- פרק 6

היא זינקה במורד גב סוסה, אוחזת במושכותיו ופוסעת ברחבי העיירה הקטנה בה נכחה, מחפשת במבטה אחר מוצא או לכל הפחות כיוון, אדם מוכר, סוס מוכר, עד ראייה אשר צפה בהם סוללים דרכם בין ההמון הצוהל, דבר מה להיאחז בו.
היא סקרה את סביבתה בדאגה, קוראת כל אשר ניצב בדרכה, מנסה להיזכר האם הוזכר דבר מה בנוגע לחנות, אדם, מוצר מסוים. מנסה להיזכר האם סלל כבר דרכו, או הינו סוללה ברגעים הללו.
היא הסבה מבטה אל כיוון צלילי מתכות משתקשקות ופרסות הנפגשות האחת בשנייה בדהרתן החרוצה . היא הסבה מבטה אחורנית, מופתעת מהנגלה לעיניה, מהניצב כנגדה, מהמאיים והנודע.
אט אט הסבה מבטה אל עבר ההמון המבועת, מודעת לעובדה כי הינה בין היחידים האוחזים במושכות סוס, הלא השאר עסקו בעיסוקיהם הנפלאים- ובעלי הסוסים, חלפו על פניהם והמשיכו בדרכם זמן רב קודם לכן. כולם, מלבדה. היא החלה מתקדמת בקצב מהיר, מנסה להיעלם בין אותו המון, הלא אינה שייכת לאותה עיירה, ואינה משתייכת לאותו אזור.
צחוק עבה ועמוק הדהד ברחביי העיירה, צחוק מאיים, מרוצה מעצמו ומוצף בביטחון עצמי. דהירות הסוסים החלו קרבות יותר ויותר, הפחד והאימה החלו מציפים את קרביה, נספגים אט אט ומחלחלים בוורידיה.
"ומי את? אינך מוכרת לי." חשה בקצה מוט ברזל דק נוחת בזהירות על גבי כתפה, היא הפנתה מבטה והנה כנגדה ניצב גבר שרירי, חמוש, עטור שריון, ורכוב על גבו של סוס שחור ואצילי, סמל מסוים מותבע לשריונו וביטחון עצמי מופרז מתפרץ.
היא שתקה. לא היו מילים בפיה לתאר את המצב בו היננה נוכחת, את המצב אליו נכלאה, את התחושה אשר חשה אותם רגעים ספורים בהם נח קצה מוט הברזל על כתפה.
" תאזקו אותה, את השאר נגלה אחר כך." פקד בעל המוט והרימו, מכניסו אל נרתיקו באצילות. נרתיק פלדה בעל עיטורים אגרסיביים ואותו הסמל המוכר אשר נחרט על גבי שריונו בזוגי מתכות שונים וצבעים ססגוניים. דהרות סוסים הוסיפו להדהד ברחבי העיירה הזעירה, היא הפנתה מבטה, נדהמת.
"תתעוררי.. יקירה שלי.. תפקחי את עיניך" לחש חרישית, נואש, חסר מילים או מעשים בכדי להגדירו אותו הרגע הזעום, בו צפה באהובתו פוסקת נשימותיה, בוא צפה בגופת אהובתו נטולת חיים.