גבעת הכוכבים-פרק 3

היא עמדה במרכז חצר הטירה, רגליה משקשקות ורועדות מהקור העז האופף את גופה ומבטה ממוקד בבחור שלפניה, חוטב עצים כפועל אדמה, עובד בפרך.
"בוקר טוב.." מלמלה חרישית והמשיכה לתצפת על גבו מתקמר וידו מניפה את הגרזן, ובמאית השנייה מפצלת בין בול עץ לשני חצאים שווים בגודלם ואורכם, סימטריים למחצה.
"בוקר.. אור.." השיב והמשיך בשלו, חוטב את בולי העץ אשר נותרו ומתקדם לעברה, מנגב את פניו בחולצתו הלבנה והמאובקת, אשר נחה על כתפו, ולאחר מכן ניצב כמולה, גבוה ויציב, אדיש כהרגלו.
"אני רואה שאכן התעוררת מוקדם, אה, פרינססה?" מלמל בטונו הקר והאדיש כהרגלו והעביר את אצבעותיו הארוכות בשיערו, מתעלם מהעובדה כי עצם החטיבה ספג גופו בוץ, אבק ושאר המזהמים האפשריים, מתעלם מהעובדה כי כרגע רמת ההיגיינה שלו שאפה לאפס- בין אם סידר את שיערו בנחת, ובין אם לא.
היא הרימה את מבטה אל עבר פניו, סוקרת כל תו ותו עד כי נתקלת במבטו הקר והאדיש. היא השפילה את מבטה, והחלה סוקרת את הקורה מטה, בוהנותיה משחקות האחת בשניה ספק בלחץ ספק במבוכה.
"כן.. לא ישנתי טוב.." השיבה חלושות ונשמה עמוקות "למה אתה חוטב עצים בשעה כזו?" הוסיפה בשאלתה החרישית, מרימה את מבטה בהיסוס אל עבר מה שנשאר מבולי העץ החסונים, אל עבר חצאיהם המשוספים.
"טוב פרינססה, לרכב, יודעת?" שאל איירון אדיש כהרגלו והחל מתקדם אל עבר הטירה המאיימת בצעדים קלילים וכבדים, מנקה את ידיו בחולצתו אשר הספיקה לספוג כמות גדולה של לכלוך ואבק ובשל כך סביר להניח כי לא תשמש כחולצה לאחר אותו היום.
"אני.. לרכב איפה? סוסים, הכוונה?" שאלה באי הבנה מופגנת, מבטה נפער לרווחה בחוסר אונים, וצמרמורות עזות החלו חולפות בגופה.
"כן, פרינססה. סוסים. יודעת או לא?" שאל בקור ונשען על גבי קיר הטירה המאיימת, מניח לוורדים הקוצניים להתענג על בשרו ולאדמת הבוץ הלחה לספוג את דמו בהנאה.
"קצת.. היי..תי.. עם.. אבא.. כשהייתי.. קטנה.. היינו רוכבים בחווה קרובה.. הוא… תמיד.. ליטף אותי.. והרגיע אותי.." מלמלה בעוד הצמרמורות העזות מתחזקות אף יותר, ודמעות מלוחות עולות בזוויות עיניה. זכרונות העבר החלו מציפים את מחשבותיה, חודרים לרגשותיה, מפלסים את דרכם דרך ליבה. היא החלה מתייפחת בחוזקה. איירון קרב אל עברה ועטף את גופה בזרועותיו החמימות והשריריות, המדממות, שותק חרש.
משום מה מצאה בזרועותיו החמימות מקום מפלט, דבר מה מנחם, ובשתיקתו כהבנה חרישית .
היא הניחה לרגליה להובילה אל עבר המטבח, והתיישבה על כיסא לצד שולחן האוכל, אוחזת בראשה ומנסה לכנס את כל החלומות יחדיו, להרכיב את הפאזל- עם או בלי החתיכות החסרות.