גבעת הכוכבים-פרק 2

היא תחבה את ידיה החיוורות בין רגליה, משפילה את מבטה אל עבר כפות רגליה היחפות, תוהה כיצד הגיעה אל אותו המקום בו ניצבה כעת, כיצד הגיעה אל המקום בו ניצבה קודם לכן.
"בחיים לא פחדתי ככה.. אבא.." מלמלה חלושות והרימה את מבטה ברכות, מביטה אל עבר שמיי הלילה שזוריי הכוכבים, מחפשת אחר אותו הכוכב המוכר, אותו הכוכב אחריו חיפשה קודם לכן.
צעדים כבדים ורועמים הדהדו ברחביי המסדרון, היא הפנתה את מבטה אל עבר הדלת אשר לא איחרה להיפתח בטריקה רועמת וחסרת מעצורים.
"הבאתי לך בגדים." אמר איירון בטון המאפיין אותו, טונו הקר והאדיש, מניח בעדינות אשר לא הייתה אופיינית לו כותונת דקיקה מקופלת בקפידה על גבי המיטה, מרים את מבטו ומיישרו אליה, מבט חודר, קר.
"תודה.." מלמלה וחיזקה את אחיזת המגבת העוטפת את גופה, ברגעים אלו דבר לא שינה פרט לעובדה כי הגיעה אל המקום האחרון שחשבה אשר אליו תגיע, לא מבטו החודר של איירון, לא טונו האדיש, ולא העובדה כי ישבה במגבת על גבי מיטה בעוד החלון לצידה פתוח לרווחה והרוח המקפיאה פורצת ומלטפת את גופה כסכיני קרח חסרי תאוצה.
הוא נאנח עמוקות והתקדם אל עבר החלון, מושך את צידו האחד ואט אט סוגרו ומתקדם אל עברה בצעדיו הכבדים ומלאי הביטחון, מניח לכף ידו הגדולה והחמימה לעטוף את קצה כתפה.
"שמעי, בזמן הקרוב את פה. אז כדאי שתתחילי להתרגל. תתעוררי עם שחר, יש הרבה לעשות." הוסיף איירון באדישות האופיינית לו והניח לכתפה, מותיר אחריו צריבה חמימה על גבי קצה כתפה, מתקדם אל עבר הדלת.
"התחתונים מתחת לכותונת. לילה טוב." הוסיף בעודו עושה את דרכו אל עבר הדלת, ולאחר מכן נעלם במסדרון בטריקה חרישית. היא הניחה בינה לבין עצמה כי איירון איננו אדיש כפי שהציג, הלא ידו חמימה ומלטפת. היא הניחה שעם הזמן יתרככך גם בפניה, אך תוך זמן קצר הניחה למחשבה זו לפרוח מזכרונה.
היא הביטה אל עבר הכותונת הדקיקה והצחורה, מעבירה את אצבעותיה הארוכות והחיוורות לאורכה, שואפת את אוויר הלילה אשר הספיק לחדור קודם לכן, נושמת עמוקות ועוצמת את עיניה בעייפות מה. הוא צדק, עליה להשלים, כרגע- היא שם.
היא פקחה את עיניה בנשימה עמוקה, מודעת כי אותם החלומות אכן מרכיבים פאזל מסויים בראשה, אך מדוע? וכיצד עליה להרכיב פאזל, אשר אינו מובן מלכתחילה?