גבעת הכוכבים-פרק 1

"ג'ק.." מלמלה בעייפות ושפשפה את ראשה, מנערת את מחשבותיה מאותו חלום חסר מנוח, ההולך וחוזר על עצמו. היא נאנחה עמוקות והביטה אל עבר החלון הפתוח לרווחה, סוקרת את השחר העולה, את הגוונים הסגלגלים מציפים את שמי הלילה, אור קליל מלטף את הכוכבים, מוביל אותם בדרכם אל עבר מנוחתם הזמנית, וכמו כן את אביהם הירח. היא הביטה לצידה, צידו השמאלי של המיטה הוקפד בסידורו, אך נוכחות האדם לקתה בחסר.
"ג'ק? אתה פה?" שאלה בשנית והתיישבה, מניחה לרגליה לנחות ברכות על גבי רצפת השיש הקרה כקרח, מתייצבת ומתקדמת באיטיות אל עבר החלון, נשענת על גביו ומביטה החוצה, סוקרת את הסביבה, סוקרת אחר אהובה.
מגע חמים עטף את בטנה, ומגען הרך של נשימותיו הרכות החל מלטף את עורפה בעדינות אין קיץ.
"בוקר טוב.." לחש באוזנה חרש ונשק לקצהה בחיוך זעיר,רך, מחייך בינו לבין עצמו, קצוות שיערו הקצר מלטפות את אוזנה וכמו כן את לחיה, ספר נוגעות ספק לא. היא צחקקה וליטפה את לחיו ברכות המאפיינת אותה. תחושותיה העידו כי זהו הינו רגע נצחי, כי אין ביכולתה לעצור את ההנאה אשר הפיקה ממנו כשל אין ביכולתו לעצור את ההנאה אשר הפיק מכך כן הוא.
"איך החלומות שלך?" שאל ונשק לאוזנה בשנית, מצחקק קלות בעוד נשימותיו הקצובות מלטפות את תנוך אוזנה ואף יוצרות תחושת צמרמורות זעירות.
"חוזרים על עצמם.." השיבה , משפילה את מבטה באכזבה מסויימת מהולה בכאב זעיר. היא ייצבה את מבטה וליטפה בעדינות את ידו העוטפת את ביטנה.
"זה הכל עניין של זמן.." השיב ג'ק ברכות וליטף את מצחה בעדינות וכבוד הדדי. היא סובבה את גופה אל עברו, מחייכת חיוך זעיר ונושקת קלות לשפתיו הרכות.
"אני אוהבת אותך.." מלמלה בחיבה והניחה את ראשה על כתפו באנחת רווחה.
***
"אני לא מבינה.. מה אני עושה פה.." מלמלה בחוסר אונים חלושות והשפילה את מבטה אל עבר אצבעותיה החיוורות המשחקות זו בזו, מבויישת, המומה.
"פשוט סתמי ותהני מה'נסיעה' , פרינססה." השיב הקול הגברי המוכר והאדיש, אשר הוכר בשם 'איירון'. היא נאנחה עמוקות, חשה בחוסר האונים מציף את גבולותיו ובכך מפלס את רכו אל עבר הלא נודע.
"תתעלמי ממנו." מלמל הבחור השני, אשר שמו אינו ניכר או נאמר קודם לכן ולכן לא הייתה ביכולתה לתייג את קולו ומראהו. היא הרימה את מבטה אל עברו, מבטו תמה ורך ועיניו גדולות ובהירות, מנחמות.
"שתוק,נקבה." ציווה בקור והאדישות הצפויים לו, והמשיך בשלו. הבחור שלצידה נאנח קלות.
"הגענו.." מלמל הבחור שלצידה כאשר הבחין בטירה גדולה ואפלולית ניצבת כנגד עיניו, היא הרימה את מבטה ופערה את עיניה לרווחה, ההלם היכה בה בחוזקה והשוק העז העביר צמרמורות חדות בגופה מותיר אותה ניצבת פעורת פה במקומה, חסרת מילים.
"צאי, ילדונת.." מלמל איירון בקולו האדיש והמוכר והובילה אל עבר גן וורדים יפיפה הניצב בגינת הטירה האפלולית, גן בעל וורדים שחורים, קטלניים.
הוא שלח את ידו והניח את אצבעו המורה על גבי אחד הקוצים הניצב על גבעול המטפס לצידו של קיר הטירה האפלולי, לוחץ ברכות מה, מניח לטיפת דמו לנחות ולהיספג באדמה הבוצית והלחה.
חלום נוסף, מתחדש. חלום נוסף להוסיף לרשימה המשספת, לרשימה הצורבת. היא הרימה את מבטה אל עבר התקרה ונשמה עמוקות, תוהה מה עליה לעשות..האם ההתקדמות בעלת משמעות?