גבעת הכוכבים- הקדמה

היא הרימה את מבטה מעלה וסקרה את שמי הלילה הצלולים, סוקרת בתמימות את הכוכבים אחד אחר השני, מחפשת אחר אחד מוכר, אחר כוכב מוכר.
"מחפשת משהו?" נשמע קול זר וגברי מאחורי גבה, רגוע, עדין. היא סובבה את ראשה במבט תוהה, ומבטה נתקל בדמות גברית למדיי, בוהה בה, סוקרת אותה.
"את פה לבד?" הוסיף לשאול ותחב את ידיו לכיסיו בשעמום מה. היא השפילה את מבטה ודמעות החלו מציפות את עיניה, מציפות את נשמתה בעצב, ואת גופה בצמרמורות חולפות.
"אני מניח שכן.. מה קרה?.. למה את בוכה, ילדונת?.." שאל הבחור והמשיך בסקירתה, מבטו חד וקולו רגוע ואדיש, נדמה כי דבר לא הזיז לו פרט לרגשותיו שלו עצמו, ורגשותיו לקו בחסר.
היא המשיכה מייבבת, מבטה מושפל ואוזניה מאדימות. הכאב הכה בגופה, חדר לליבה, הכאב העז, התשוקה לתקווה.
"איירון.. מה לוקח לך כל כך הרבה זמן?" נשמע קול גברי נוסף.היא הרימה את מבטה בתמיהה, דמעות מלוחות מפלסות את דרכן במורד פניה, מותירות אחריהן שובל מלח עדין וצונחות ארצה.
"אני עסוק. עוף מפה." השיב הבחור הניצב כנגד עיניה בקולו האדיש והרגוע, סקירתו לא עוזבת ואף לא לרגע ואדישותו גם כן.
"למי אתה מציק הפעם?" נשמע קולו של הבחור בשנית, נאנח עמוקות. צליליי רגליו נוחתות בפנים האדמה הבוצית, מתביעות את חותמן, הדהדו ברחבי הגבעה. צעדיו היו איטיים, אך צלילי טביעתם באותה האדמה הבוצית אישרו כי משקלו לא רב.
היא ניגבה את דמעותיה מעיניה והתייצבה, מביטה ישירות בעיניו השחורות של הבחור השרירי הניצב כמולה,ואט ואט מבטה נהפך אדיש יותר ויותר.
"כלום לא קרה לי." השיבה בקור ואדישות, מסתובבת חזרה ומרימה את ראשה חזרה אל עבר הכוכבים. היא חייכה חיוך רחב וצחור, נושמת עמוקות, שואפת את האוויר הטהור, הנקי.צחות הלילה.
"גם ככה זה לא משנה." השיב בגיחוך קל הקול הגברי והאדיש, והחל מתקדם בצעדים כבדים אל עברה.
היא פקחה את עיניה. אותו חלום, מהדהד בראשה, במחשבותיה, חודר לחיי היומיום ומשחיט את תחושת הביטחון הרכה, המלטפת.כרגיל.