בת של מלך – פרק 1

07:45
"מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך… אלוהי נשמה שנתת בי טהורה. אתה בראתה. אתה יצרתה. אתה נפחתה בי. ואתה משמרתה בקרבי…"
"רננה! כבר רבע לשמונה ועוד לא נטלת ידיים! קדימה את תאחרי לבית הספר!"
"ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, שלא עשני שפחה…"
-דפיקות בדלת-
"רננה!"
"יהי רצון מלפניך ה' אלוהי ואלוהי אבותי שתצלני היום ובכל יום ויום מעזי פנים…"
-דלת נפתחת-
"פעם אחרונה שאת קמה כל כך מאוחר! שמעת אותי? בגללך הייתי צריכה לקחת לבד לגן גם את אושרה וגם את אבינדב! דאס איז די פינפטע מאל דאס איז געטראפן!" (זאת כבר הפעם החמישית שזה קורה)
"אלע רעכט, מאם. זה לא יקרה יותר, מבטיחה." (בסדר אמא)
"לפחות תדאגי להחזיר אותם הביתה בארבע. ותלבשי גרביון!"
-דלת נסגרת-
סוף סוף היא הלכה. אוף, היא יכולה להיות כ"כ מעצבנת לפעמים. למה בכלל היא שוב נכנסה להריון אם היא בקושי מסוגלת להתמודד לבד עם שבעה ילדים? זה מטריף אותי.
טוב, חדל הרהורים, אני אטול ידיים, אתלבש ואלך לבית הספר. מקווה שאני לא אאחר יותר מדי.
08:07
נו באמת, אני מאחרת כבר בשבע דקות, ועוד לשיעור של גברת ימימה יוסף! בכל הזדמנות שיש לה היא מנסה להכשיל אותי, כאילו שעשיתי לה משהו. כמה פעמים היא אפילו אמרה לי מול כל הבנות איך זה ייתכן שלרב כה גדול ומוצלח יצאה בת כה כושלת, כלומר אני. אני לא יודעת מה יותר מעצבן אותי במשפט הזה- העובדה שהיא קוראת לי כושלת או העובדה שהיא קוראת לאבא שלי גדול ומוצלח. החלום שלי זה לראות את הפרצוף שלה כשהיא תדע שאבא שלי.. "רננה! קומען מיד צו קלאס!" (כנסי מיד לכיתה)
אויש רק זה מה שחסר לי עכשיו, המנהלת.
"שוב מאחרת?"
"איך בין נעבעכדיק, גברת קוגן. זה לא יקרה שוב." (אני מצטערת)
"כדאי לך באמת שזה לא יקרה שוב. תכנסי לכיתה שלך, גברת ימימה יוסף לא הגיעה היום, היא.. קרה לה משהו.. אבל זה לא משנה. תכנסי לכיתה, אני ממהרת לפגישה."
טוב, לפחות הגברת לא הגיעה.
08:15
אני נכנסת עכשיו לכיתה. משהו מוזר פה, וזה לא הכיסוי ראש בצבע ורוד זוהר של המורה המחליפה שצועקת עליי. איפה מקום הישיבה שלי? מתחילת השנה אני יושבת לבדי בשולחן ועכשיו כל השולחנות תפוסים. רגע.. מי זאת? זאת תלמידה חדשה?
"בקיצור, שתדעי שהגעה בזמן מאוד חשובה לי. אז עד שגברת יוסף תחזור, תעמדי בתנאים שלי. ותקבלי יפה את חברתך החדשה ללימודים, רבקה. את מוזמנת לשבת לידה".
באין ברירה אני הולכת לכיסא הפנוי ליד רבקה. וואו, רק עכשיו אני שמה לב עד כמה היא…. יפה. לא! זה חטא! אסור לחשוב על זה! בחורה נאה זה הכל.
09:00
-צלצול-
כל השיעור לא הצלחתי להתרכז, משהו הפריע לי. בכל מקרה, עכשיו יהיה שיעור תפירה, ושכחתי לסיים לתפור את מה שהתחלנו בשיעור הקודם. אני שונאת שיעור תפירה, אבל אמא שלי מכריחה אותי. היא תמיד אומרת לי שכשאני אהיה נשואה אני עוד אודה לה על זה.
"רננה, אני יכולה לדבר איתך דקה?"
"ברור עדיאלה. קרה משהו?"