בת ירח – פרולוג – זכרונותיה של הצופה

ביום שבו נולדתי, חייהם של אנשים רבים השתנו.
בגללי. בזכותי.

כל מה שנותר לי הוא לומר תודה על הכוח שהינני מחזיקה בתוכי.
תודה לך ירח,שהגשמת את משאלתי.

תודה לך, על שנתת לי להחזיק בעול כוחך.
—————
אומרים, שכשאתה מת אתה הופך להיות כוכב. או לפחות גוף שמיימי כזה או אחר. כך לפחות סיפרו לי הוריי.
הירח סיפרה לי על שקריהם. כשאתה מת, חייך נגמרים. מסכת הסבל והאושר, השלובים זה בזה כאריג משובח נפרמת, ומהחוטים הפרומים יוצרים בדים אחרים. חיים אחרים. מותך מעניק לאם כל היצורים, לאדמה, את הכוח הדרוש בכדי ליצור עוד בד, עוד איש, עוד חיים. הינך רק חלק ממערכת, שנדמה כי כל פעולתה היא רק להמשיך ולהתקיים.

ולמרות זאת.
בני האדם אוהבים סמליות. הם אוהבים לחשוב שהם חשובים יותר מכל יצור אחר. הם אוהבים לחשוב כי היקום נוצר בשבילם.

אני כבר לא בת אדם. אני הייצוג של הירח על פני האדמה.
————-
הייתי טיפשה כשהבעתי את המשאלה. רציתי רק את הכוח של הירח. לא רציתי את האחריות שלה. לקחתי בלי לחשוב.

אני בת אלמוות. צופה בחטאי בני האדם. מרגישה את שמחתם, אך גם את כאבם.
הזמן שוחק, ולאחר אלף שנים של צפייה, הגיע הזמן למצוא יורשת, ולחזור לאמא אדמה בזרועות פתוחות.