בת ים בלי רגליים

פריס לא יכלה להתיק את מבטה מין הירח שזרח חיוור על עורה, היא כל כך רצתה לשבת על החוף ולהסתכל אל האופק של הים, אך היא הייתה חייבת לרדת אל המים בעוד מספר דקות כי עורה כבר נהיה חיוור מין חוסר תחושת המים, היא אמנם אהבה מאוד את הים אך בכל זאת היא הייתה רוצה להיות בת אנוש כי כך היא הייתה יותר חופשייה כי אנשים יכולים לשחות בים אך בני ובנות ים לא יכולים ללכת.
פריס גם כונתה אלת הדייגים כי תמיד עם עלות השחר היו הדייגים מתפללים לה שתביא שלל יותר גדול מהרגיל, היא אמנם גם אהבה לעזור לדייגים אך בשבילה זה היה גם צער מאוד כבד כי אחדים מהדגים היו חבריה הטובים אבל לרוב היא שלחה פושעים לדייגים מבלי לומר מה יקרה להם, פתאום היא נרעדה והבינה שהיא כאן יותר מעשר דקות והיא חייבת לצלול פנימה, היא נאנחה והעיפה מבט אחרון אל הירח וצללה אל מעמקי המצולות.
היא נעה כדג מהיר במים והגיעה במהירות אל מגוריה ליד הארמון. היא אהבה לשבת ליד אחיותיה הקשקשניות והיהירות כשהיא חולמת על הבקתה שבנתה בסתר עם חברתה וכשהתגלה הדבר המלך יכעס מאוד כמובן וגם אם היא גרה רישמית בארמון היה שקר, היא ישנה בבקתה הקטנה שבנתה ורק באירועים חשובים בארמון, חברתה הייתה בתו של אחד הפשוטים מבני האצולה אך תמיד הייתה מוקפת בבית שוקק חיים ולא בארמון הקר שגם אם אולם מלא במשרתים עליזים הכל נראה רחוק. לפי החוקים אסור לנסיכה להיפגש עם נתיניה אלה במקרה ברחוב או באירוע. אבל לפריס ולניף לא היה אכפת.
היא נכנסה לחדרה דרך חלון ונשכבה במיטה, 'אני מקווה שהשומרים עוד לא הגיעו לחדר שלי' היא קיוותה, שומרי הלילה של הארמון סיירו במסדרונות ובדקו אם כולם ישנים. היא נאנחה בהקלה כששמעה צעדים חירשים במסדרון שלה. זה אומר שזו הבדיקה הראשונה אחרי כיבוי אורות, היא הספיקה בזמן. אבל כשנפתחה דלת חדרה זה לא היו השומרים אלה בת דודתה אנביט, היא הבת של אחותה של אשתו הראשונה של נפטון. אביה מת באחת התקפות בני האדם והיא חיה איתנו ואנחנו כמו אחיות. היא הייתה מפוחדת מסיוט על אבא שלה.
היא הרגיעה אותה ואנביט נשכבה לידה. מזל שעברה במקלחת המקומית ושטפה מעליה את הליכלוך והחליפה לפיג'מה. פתאום השומרים נכנסו במהירות והדליקו את האור והן הסתנוורנו. מתברר שאנביט באה אלי לפני שהשומרים ביקרו אצלה ולכן נבהלו.
הן לישון מכורבלות במיטה ביחד.