בת הרוח פרק 9

ואו איזה הרגשה נהדרת! להעיף שני אנשים שאני שונאת למקום לא ידוע הרגיש נפלא (טוב זה נשמע עכשיו הרבה יותר גרוע ממה שחשבתי), כן כן אני הרגשתי נהדר עם העובדה שהעפתי אותם אבל חדר שלם של אנשים העיף בי מבטים, וזה הרגיש כמו מוות מסקילה, אבל הרבה יותר גרוע.
אפשר לחשוב מה כבר עשיתי, בסך הכל העפתי אותם אפשר לחשוב!(טוב אולי זה כן די נוראי).
"אמממ.. אני מצטערת?" אמרתי וניסיתי בכל הכוח לא לצחוק ולעשות מבט מיתמם שלא מצליח לי ממש טוב לעומת הפרצוף הזועף שהוא המומחיות שלי.
סבא שלי הסתכל עלי וראיתי שגם הוא עומד להתפקע מצחוק, אבל כשחושבים על זה, זה מעוד אופייני לו.
סבא שלי הוא אדם שמבין בדיחה טובה, הוא אף פעם לא צעק עלי בגלל איזה מתיחה או תעלול, אבל זה נראה כאילו כל שאר האנשים בחדר מוכנים להרוג אותי באותו הרגע. באופן מוזר זה נראה כאילו במיוחד הבנות שם רוצות להרוג אותי. היה להן מבט רצחני בעיניים, ואז התחלתי לחשוב שאולי אבל רק אולי אני העפתי את אהוב ליבן? אולי הם מקובלים הקרב המין הנשי ואני העפתי אלילים?
בדרך כלל אני לא מפחדת מבנות אבל הבנות פה נראו כאילו הן מתאמנות באמנויות לחימה מאז הגנון אז איתן לא רציתי להסתבך.
קמתי על רגלי וניסיתי להשיב את החיבה שקיבלתי בנאומי האחרון.
"אני מצטערת אני לא יודעת מה נכנס בי. אני עדיין לא שולטת בכוחות שלי כמו שצריך אז אני העפתי את שני הנערים האלה בשוגג ולא הייתי רוצה שזה ישפיע על מה שעומד לקרות פה בהמשך. אני מבקשת ששני אנשים ולא ממש משנה מי ילכו לחפש את ליאו ולואיס ואם אין מישהו פנוי אני מוכנה להתייצב למשימה" שני אנשים קמו והלכו לחפש אותם וכל המבטים כבר לא היו עלי אלא חזרו לדפים על השולחן ולסבי.
סבי הביט בי במבט מעודד. "טוב אחרי מה שקרה פה עכשיו הייתי רוצה לחזור לעניין שהתקבצנו פה כדי לדון עליו. הגיע הזמן לבחור את הצוות שידריך את נכדתי ואחר כך יצא איתה למסעה. אופס, היא עדיין לא ידעה על כך" אמר סבי.