בת הרוח פרק 7
כשנכנסנו היה ממש אפשר לגעת במתח שנוצר שם. היו שם כמה אנשים שנראו כאילו יצאו מסרט אימה, כמה כאלה במדים צבאיים או של המשטרה, וזיהיתי גם נערה שנראתה קצת גדולה יותר ממני שנראתה ממש חמת מזג כי זה נראה כאילו הנוכחות שלי שם גורמת לה להיות פחות חשובה (מה שבלי להעליב היה די נכון)
אז לסיכום:
אני לא מכירה פה אף אחד חוץ מילד ג'ינגי', ילד מעצבן שקוראים לו ליאו, סבא שלי ואולי אבא שלי.
רוב האנשים פה שונאים אותי מסיבה לא ידועה…..
וכנראה כל שאר הדברים שאמרתי קודם Xֹ_ֹ________X
סבא שלי נעמד על איזה מכונה והתחיל לדבר.
"שלום לכם, משפחת גורדולמס היא משפחה מכובדת מאוד, והיום אני רוצה להציג בפניכם מישהי חדשה שתעזור לנו בשמירה על הכבוד המשפחתי שלנו, ידיד הכירו את נכדתי ווינטר. ווינטר היא בת משפחה מיוחדת מאוד היא בת הרוח הראשונה זה שלושים שנה אחרי המקרה המצער של בן הרוח האחרון בוב
המסכן, נזכור אותו ונלמד מהטעויות שלו, ועכשיו ווינטר תעלה על הבמה כדי לומר כמה מילים ולא היא לא הייתה מוכנה לזה והמבט המבולבל על הפנים שלה רק מוכיח שאני בן אדם מרושע" אמר סבא שלי אם חיוך ערמומי. איזה חוצפן!! אני הייתי בשוק לא ידעתי מה לעשות או מה לומר למה הוא מפיל עלי דברים כאלה ככה? מה הייתי נכדה לא טובה? מה כבר עשיתי (טוב אולי הקאתי עליו איזה פעם פעמיים)? אני ילדה ממש טובה, נועה טובת לב! אז למה להעניש אותי כאילו ני הנכד שאף סבא לא רוצה!(וזה אומר הנכד הערס שלא יודע שום דבר חוץ מ: כפרה חיים שלי שאלוהים ישמור אותך יא שמנה אה כוס שרמוטה זובה על כולכם)
עליתי למקום בהסבי עמד ובכל הכוח ניסיתי לא לרעוד כי אם הייתי רועדת הייתי מראה חולשה, וסבי אמר לי אף פעם לא להראות חולשה אז אני צריכה לעמוד יציב, ראש למעלה ולזכור שאני יותר טובה מהקרפד!
"שלום (התאפקתי לא לומר אהלן וסהלן מרוב לחץ) כמו שסבי אמר אני ווינטר ואני גאה מאוד להכיר אתכם וטוב אני עדיין בשוק מכל מה שקורה פה וחושבת שכל זה הזיה אז אם תסלחו לי על הנאום הקצרצר והמוזר הזה אני אלך עכשיו תודה" אמרתי וברגע שגמרתי לדבר נשמעו מחיאות כפיים! הייתי מאושרת! מחיאות כפיים לי? מוהההההה ידעתי אני גאון! הסתכלתי עליהם אם חיוך מבולבל כדי לא להיראות סנובית ויצאתי אם סבי מהחדר כי למרות הכל לא יכולתי להישאר אם מחיאות הכפיים הנחמדות שלי לנצח אלא להיכנס ישר לתסבוכת. כזאת אני והסיסמא שלי היא: ראליזם ופסימיזם הם המפתח לחיים ארוכים ומאושרים.
תגובות (0)