בת הרוח פרק 17

ליאו לא נראה מופתע ממה שאמרתי. ואני יודעת אני לא ממש צנועה,אבל אין מה לעשות, נא להתמודד עם זה, כי לא אכפת לי מה אני לא הולכת לשנות את זה. אם אני עושה משהו טוב אני אקח קרדיט.
"נחמד לדעת" אמר ליאו.
"כן עכשיו אתה מוכן לעזוב אותי בשקט עם הבדידות שלי?" שאלתי.
" לא " אמר בפשטות.
"אבל למה?מה עשיתי לך שאתה לא יכול לתת לי להיות לבד??" שאלתי.
"בואו נחשוב..העפת אותי עד לידס…….." אמר ליאו. זאת הייתה פיסת מידע חדשה, לא ידעתי שהעפתי אותו עד לידס.
"כבר אמרתי שאני מצטערת על זה……אז קדימה תעיף את עצמך מפה" אמרתי עם מבט כעוס.
"או שמה?" שאל עם חיוך ערמומי.
"או שאני אעיף אותך מפה בשבילך" אמרתי.
"לא נראה לי שתוכלי לעשות את זה" אמר.
,"למה בדיוק אני לא אוכל? תזכור כבר העפתי אותך ללידס.
"כי תהיי עסוקה מדי במשהו אחר" אמר, קם והתחיל לדגדג אותי.
"ד…..יייי ליאו אני ארצח אותך. די תפסיק" אמרתי מצחקקת כי אני מעוד מעוד רגישה לדגדוגים.
אבל הוא המשיך לדגדג אותי עד שעזרתי אומץ והעפתי אותו על המעקה.
אמרתי לך שאני יכולה להעיף אותך….הזהרתי אותך…..אבל לא הקשבתה אז טכנית זאת אשמתך"
הוא קם על רגליו והתחיל לרוץ אחרי ברחבי כל המדרגות בספרייה הספירלית שלי. לרעתו אני רצה ממש מהר כשאני חייבת, יש לי את אחת התוצאות הכי טובות בריצת שישים (8.2). כשהגענו לקומה האחרונה בספרייה הוא ויתר. התיישבנו והתחלנו לצחור, אולי הקרפד הזה לא עד כדי כך נורא כמו שחשבתי, התחלתי לחשוב שאולי הוא אפילו די נסבל.
"הספיק לך להיום ליאו?" שאלתי מתנשפת.
"לא אבל אני עייף אז אני מוותר,להיום" אמר ושוב התחלנו לצחוק.
הוא יצא הספרייה והייתי כל כך עייפה עד שעליתי למיטתי בספינה המעופפת ונרדמתי.

אחרי כמה ימים:
קמתי בבוקר כמו כל יום והלכתי לחדר האוכל. כל זה כבר הפך לשגרה בשבילי, אז התחתי ליהנות מזה. המשכתי להתאמן עם אלי וליאו, ואפילו הצלחתי להילחם טוב יחסית עם חרב. אבל התחום שבו הלך לי הכי טוב היה חץ וקשת. כל חץ שלי פגע במטרה.
אכלתי כמו כל בוקר טוסט ושתיתי שוקו ואז סבי ניגש אלי ואמר שאנחנו צריכים לדבר.
"כן סבא על מה רצית לדבר?" שאלתי.
"על הנבואה יקירתי" אמר "אני חושב שעכשיו כשאת כבר מאומנת יחסית הגיע הזמן לספר לך עליה