בת אלמוות-פרק 3

הסתכלתי עליהם בשנאה,על שני הבחורים האלה,פחדתי אבל אני מפחדת יותר ממה שאחרים יגידו אחרי שישמעו ש'בת האלמוות' הוכנעה בסוף. ככה הם מכנים אותי כל אחד ואחד מהמשוגעים שחיים פה,בגלל שאני תמיד שורדת את העינויים הכי קשים שעושים לי,בלי שום קשר לזה שאיאן תמיד עוצר אותם ליפני שכבר הלך עליי…. תמיד שרדתי את זה,כי אני מצליחה לנשום שתוקעים את הראש שלי בדלי של מים מסריחים לאיזה 3 דקות… אבל כאן הסיכויים שלי קלושים. אני בין חיים למוות….
"את מוכנה?" שאל אותי אחד הבחורים בקשיחות "אני אמורה להיות, לא?!" אמרתי זו לא הייתה שאלה.. "בלי התחכמויות.." אמר הבחור השני ותפס אותי בזרועי "בואי…" אמר לי והתחיל ללכת ומשך אותי אחריו,איאן החל ללכת אחריו "אתה לא בא." אמר הבחור הראשון ועצר את איאן "למה?!" שאל "כי אמרו לנו לא לתת לך לבוא" ענה לו "לא אכפת לי,אני בא!" אמר "בעיה שלך,אנחנו לא רוצים לחטוף נזיפה!" אמר ועזב אותו. איאן לא התייחס לדבריו של הבחור והלך אחרינו. הסתכלתי לאחור ומצאתי את איאן נועץ בי מבט "אני מפחדת.." אמרתי לו בשקט,רק לאיאן מכולם יכולתי לספר לו על רגשותיי,אל השאר אני סגורה.
"אני יודע.." אמר לי בחזרה "הכל יהיה בסדר!" הוסיף וקרץ לי,חייכתי חיוך קטן וסובבתי את ראשי לכיוון שאנחנו הולכים ופשוט ניסיתי להירגע כמה שיותר.. 'רק לנשום..' חשבתי לעצמי וכך עשיתי חוץ מללכת ולנשום לא עשיתי כלום!
נכנסנו לתוך חדר חשוך ודיי גדול,הושיבו אותי על כיסא קר,כנראה ממתכת או משהו כזה.. אוי לא רק הכיסא…. שני הבחורים חיברו אליי חוטי חשמל לעור בעזרת מדבקות מיוחדות כאלה… וסרט גדול ושחור למצח, "אתם חדשים לא?,אתם לא אמורים לעשות לי דברים יותר גרועים?!!" שאלתי "תסתמי את הפה וחכי!" אמר לי אחד הבחורים חייכתי חיוך מתגרה ושתקתי לקח להם כמה זמן לחבר את המכונה המחשמלת לחוטים שלה.. ממש.. 'הטובים ביותר בעבודתם' "את יודעת מה.." אמר לי אחד הבחורים "מה?" שאלתי בחיוך לא יודעת למה חייכתי, הרגשתי פתאום זרם כבד שחודר לתוך גופי ואז מחשמל אותי כהוגן! צעקתי וצרחתי מהכאב ואז הוא נפסק אבל עדיין הרגשתי בתוכי שאני מתחשמלת "לידי לא מחייכים,זה מה!" ענה לשאלתי,לא שהיה לי אכפת! "בסדר.." אמרתי בשקט "אני רוצה עוד קצת!" אמר הבחור השני ולחץ על הכפתור של המכונה והיא חשמלה אותי שוב,ושוב,ושוב! "דיי,דיי כבר!!" צרחתי ודמעות עלו לי בעיניים,פעם ראשונה שאני בוכה תוך כדי עינוי,נשברתי!. "זה מה שחשבתי" אמר אחד הבחורים והפסיק את הזרם הבחור השני שחרר ממני את החוטים והסרט שחובר לראשי והקים אותי,כמעט התעלפתי בזרועותיו אבל התאפסתי על עצמי "רוצה לנוח?" שאל אותי "כן..בבקשה!" התחננתי "לא בבית ספרנו!" אמר ברוע והפיל אותי על הרצפה,הרגשתי שכול עצמותי נשברות,אחת אחת. איאן שישב איפשהו הסתכל עליי בצער גדול,נראה כאילו הוא רוצה להרוג את שני הבחורים האלה,שיעשה את זה כבר!!!
"לצערך,זה לא נגמר" אמר הבחור הראשון והרים אותי מהצוואר וחנק אותי ניסיתי להרביץ לו אבל השני תפס אותי בידיי ולא נתן לי לגעת בו, כל גופי כאב אבל לא הראתי את זה רק שתקתי ונתתי להם לקחת אותי לאיזשהו מקום ולא אכפת לי יותר מה הוא יהיה או מה יעשו לי שם!! אני רק רוצה שהם יפסיקו….
הלכנו לקצה אחר של החדר וראיתי שם דלי גדול "אנחנו לא משתמשים במים מזוהמים,ניתן לך את התחושה של מים רגילים.." אמר הבחור שהחזיק בצווארי "אוי אני ממש מודה לך!!" אמרתי בציניות,כמובן שאני לא יכולה לשתוק! "תסתמי!" אמר השני שהחזיק בידיי ואז עזב אותם לאחר מכן, הבחור הראשון המשיך להחזיק בצווארי ואז הפיל אותי על ברכיי,כל שהראש שלי יהיה קורב לדלי הגדול הם באמת צדקו..זה מים רגילים! לא שזה עוזר לי עכשיו…
לקחתי נשימה עמוקה ובתזמון מושלם הבחור הראשון הכניס את הראש שלי בחוזקה למים. עצמתי את עיניי וניסיתי לנשום מה שהצליח לי אבל בקושי,אני לא אומרת שיש לי זימים כמו של דג או משהו כזה אבל איכשהו אני מצליחה לקחת קצת אוויר ולהישאר לאיזה דקה וחצי כשהראש שלי בתוך המים…
"שלושים שניות.." שמעתי את הבחור צועק מה הוא גם סופר לי? "ארבעים וחמש שניות.." צעק "דקה!" אמר ונשמע כאילו לא האמין למראה עיניו "דקה וחמש עשרה שניות" צעק "בסדר!! זה לא עוזר לי גם ככה!!" צעקתי אבל אל נראה לי ששמעו רק כל מיני מלמולים מפגרים… עדיין הצלחתי לנשום… "דקה וחמישים" צעק "שתי דקות ועשר שניות.." צעק, באיזשהו מצב הרגשתי שהאוזניים שלי נאטמות אבל עדיין הצלחתי לשמוע קולות "3 דקות" צעק,זאת אומרת זה מה שהוא עשה אבל לי זה נשמע כמו לחישה. "3 דקות וחצי" אמר…. "4 דקות!" צעק וכבר הרגשתי ש'לא עוד!!' התחלתי להשתעל ולהרביץ לרצפה "דיי!!" צעקתי מעבר למים אבל לא נראה לי שמישהו שמע, פתחתי את הפה ומים רבים נכנסו אליו,נחנקתי והשתעלתי כמה שיותר,הבחור עדיין החזיק בראש שלי והקשה עליי להוציא אותו החוצה..
"תפסיק!!" צרחתי אבל הוא לא שמע,עדיין!. אחרי כמה שניות שאני כבר חצי מתה אני מצליחה להוציא את הראש שלי החוצה,מה קרה??!! שפשפתי את עיניי וראיתי את איאן מחטיף מכות לשני הבחורים האלה…והוא מנצח! "אמרתי לך להפסיק!" צעק על זה שהחזיק את ראשי במים "עופו מפה עכשיו!!" צעק על שניהם. הם התחפפו כמו שני פחדנים קטנים…. "את בסדר?" שאל אותי "ל..א.." ניסיתי לומר היה לי קשה,בלעתי הרבה מים. "הייתי צריך לעצור אותם קודם" אמר בצער "אם היית עוצר אותם קודם מה שעשית עכשיו לא היה שווה,תודה!" אמרתי וניסיתי לחייך לא הצלחתי "את לא צריכה להודות לי..קחי!" אמר וזרק לי מגבת תפסתי אותה וניגבתי את ראשי כל השיער שלי היה מבולגן.. "ורק הבוקר התקלחתי" אמרתי "תתקלחי אחר כך..אני מבטיח!" אמר והקים אותי,הוא שם את המגבת על העורף שלי והוביל אותי החוצה "איאן..אתה תפוטר" אמרתי לו "זה לא משנה לי" אמר "אבל חשבתי שאתה אוהב להיות פה.." אמרתי "וזה נכון,יפטרו אותי,יוציאו אותי מפה,גם את תצאי" אמר "סליחה?" שאלתי "אם אני בחוץ,גם את בחוץ" אמר "אתה לא רציני" אמרתי לו "אני כן… לא מגיע לך לחיות פה,לפחות לא בלעדיי" אמר "אתה מטורף.." אמרתי בחיוך ולא דיברנו על זה יותר…
"השעה 12,רוצה לאכול?" שאל אותי אחרי שכבר התייבשתי "בסדר.." אמרתי בשקט. הוא קשר את ידיי והוביל אותי מחוץ לחדרי,הלכנו מהר לחדר האוכל ונכנסנו לתוכו. כל המשוגעים ישבו ביחד ואכלו הסתכלתי לצד אחד וראיתי איזה זקן אחד מתחיל להיחנק, בטח שמו לו רעל באוכל זו גם אחת הדרכים להיפטר פה מהאנשים… גיהנום מה?!
איאן הוביל אותי לשולחן האוכל של הבנות,הושיב אותי ושחרר את ידי,האוכל כבר היה מוגש לי על השולחן. התחלתי לאכול כי הייתי רעבה נורא!! היה רעש נורא סביב השולחן של הבנות הם ישבו ודיברו עד כמה מענים אותם קשה או איך המטפלים שלהם אונסים אותן,למזלי איאן לא מתנהג אליי ככה..
"שמענו שעברת היום עינוי עם השניים החדשים,איך היה?" שאלה מישהי אבל נראה שזה היה בשם כולם.. "כמעט מתתי,אבל בסדר!" אמרתי "ברור!,הלא את בת האלמוות.." אמרה עוד מישהי "זה רק כינוי.." אמרתי "אבל זה נכון!" אמרו כולן שתקתי והמשכתי לאכול.. "עלמה תגידי זה נכון?" באה אלי מישהי ואמרה.. "מה נכון?" שאלתי "שאת ואיאן- המטפל שלך… שוכבים?" שאלה "מהה?!!" שאלתי ונחנקתי מכוס המים ששתיתי………
למה להם לחשוב את זה??!!!!!!!……………………………