בת אלמוות-פרק 19

מצאתי את עצמי שכובה על המיטה של אדי,מכוסה בשמיכה שלו שהייתה עם הריח שלו וגרמה לי לצמרמורת,העפתי את השמיכה ממני וראיתי שאני רק בבגדיי התחתונים,ובגדים אחרים שנראים שלי מקופלים לצד המיטה על הרצפה… "מה לעזאזל קרה לי?" שאלתי את עצמי ואז ראיתי ששני מפרקי ידי חבושים,ועכשיו נזכרתי..חתכתי את עצמי…והתעלפתי.
הסתכלתי לצדדים ואז ראיתי את איאן יושב בצד המיטה,קרוב אבל רחוק "מה..מה קרה לי?" שאלתי "את..אהה..חתכת את עצמך" ענה "והיה עוד משהו נכון?" שאלתי,עלתה לי השאלה בגלל שהבחנתי בהבעה שהייתה על פניו…מוזרה כזאת. "כן,היה עוד משהו" אמר "ומהו?" שאלתי "יש לי שאלה בשבילך עכשיו!" אמר לי ולא התייחס לשאלה שלי "תשאל.." השבתי "את…אוהבת אותי?" שאל,נבהלתי שהוא שאל את זה.. "למה אתה שואל את זה?" שאלתי חזרה "זה מה שאמרת לי..היית מסטולה מכל הדם שאיבדת,והתחלת לדבר שטויות..אמרת שאת אוהבת אותי ואחר כך.." אמר וקטע את משפטו באמצע "אחר כך מה איאן?!" שאלתי "נישקת אותי.." השלים את משפטו,הייתי המומה מעצמי…אני? נישקתי את איאן?,לא יכול להיות! כן אני אוהבת אותו והכל אבל אפילו לאחת כמוני אין אומץ להגיד לו את זה..שזה הדבר הכי קל בעיני,ושאני אומרת אחת כמוני אני מתכוונת לכך שאחת כמוני שרוצחת אנשים וחותכת את עצמה בשביל הכיף!. "אני לא..לא יודעת מה עבר עליי" אמרתי במבוכה "אני מצטערת!" הוספתי "זה בסדר.." אמר בשקט "לא זה לא בסדר!" התעקשתי "זה כן בסדר…את היית תחת השפעה של..לא יודע משהו ודיברת שטויות.." אמר לי "זה לא שטויות.." אמרתי בשקט "מה לא שטויות?" שאל "שאני אוהבת אותך" עניתי "את היית רצינית?" שאל והיה מופתע "אולי השפיות שלי אבדה לה לכמה זמן אבל בקטע הזה..אני רצינית!" אמרתי "עלמה…" אמר לי "אני התאהבתי בך איאן,אני לא יודעת איך אבל זה קרה!. כל מה שאני רוצה עכשיו שתאהב אותי בחזרה.." אמרתי,איכשהו הצלחתי להוציא את כל מה ששמרתי בפנים.
"אני לא רוצה לפגוע עלמה.. אני לא.." התחיל לומר ועצר את עצמו "אתה לא מה?" שאלתי מצפה לתשובה חיובית "אני לא מרגיש אלייך כלום,את בחורה מדהימה וכל אחד היה מתאהב בך..אבל אני..לא" אמר "אתה משקר לי.." אמרתי קצת בכעס וקצת בעצב מהתשובה השלילית "תאמיני לי שלא.." אמר "אני לא רוצה להאמין.." אמרתי בעצב,אני באמת לא רוצה להאמין לו… "אני מצטער.." אמר לי בצער "למה אני…בלי בגדים?" שאלתי מנסה למצוא איזשהו סיבה שאני חצי ערומה, "הבגדים שלך היו מלוכלכים מהדם,הייתי חייב להוריד אותם ממך!" אמר לי "אתה הפשטת אותי?" שאלתי "כן.." אמר במבוכה "ואם מצאתי אותך יושב לידי,זה אומר שבהית בי?" שאלתי "אני לא בהיתי בך,חשבתי" אמר "עליי?" שאלתי "כן!" הודה "שמה?" שאלתי מנסה להוציא ממנו את כל המידע "לא יודע..דברים לא נעימים בשבילך" אמר "ומהם?" שאלתי "שאת..ממש אבל ממש לבד עכשיו" אמר לי "שאני בלי הורים עכשיו?" שאלתי מנסה לחבר את כל הנקודות "כן" ענה "אני לא לבד..יש לי אותך" אמרתי "אני שמח שאת חושבת ככה.." אמר לי "אני שמחה כשאתה שמח.." עניתי לו בחזרה "אפילו שאמרת שאתה לא מרגיש אליי כלום..אני בטוחה שעדיין יש משהו שאתה לא מצליח למצוא" אמרתי "אני יודע…ואם אני אצליח למצוא אותו אז…" התחיל לומר "ואז..נהיה ביחד?" שאלתי מנסה לחבר את המשפט "אולי!" אמר משאיר לי קצה קטן של תקווה "אני חושבת שמתחילים לחשוד" אמרתי "איפה?" שאל איאן "אתה יודע.." אמרתי "שיקפצו לי" אמר "אני חושבת שכדי לחזור…" אמרתי "אני לא מכריח אותך שום דבר!" אמר "אני יודעת..אבל אני חושבת שצריך לחזור…"אמרתי "מה שאת רוצה!" אמר לי "אז..תוכל לצאת מהחדר כדי שאני אתלבש?" שאלתי,למרות כל האהבה שלי לאיאן עדיין פחדתי שהוא יראה אותי כמעט ערומה. "אה..כן" אמר וקם מהמיטה הלך לדת ויצא מהחדר. הסתכלתי עליו שהוא יוצא עד שלא ראיתי אותו עוד והתלבשתי במהרה.
יצאתי מהחדר וחיפשתי את איאן "איאן?" שאלתי "אני פה..מיד בא!" שמעתי את קולו "בסדר.." אמרתי אבל הייתי חייבת לדעת איפה הוא נמצא,ניסיתי להיזכר מאיפה שמעתי את הקול ומצאתי אותו בחדר שאני לא זוכר למה הוא שימש. הצצתי לו ואז ראיתי את איאן. בלי חולצה… הייתי בשוק עד כמה הוא מדהים… שזוף כזה…חטוב ושרירי, אם ההורים שלו היו יודעים איך הוא נראה היום..הם היו גאים בו.
אבל אז..ראיתי משהו שלא מצא חן בעיניי חתך גדול ומפחיד בגב שנראה כואב במיוחד "מה קרה לך?" הייתי חייבת לשאול "עלמה?" שאל והסתובב אליי "מזה?" שאלתי והסתכלתי על החתך "זה כלום.." אמר ולבש את החולצה שלו "לא.." אמרתי והלכתי אליו הרמתי את החולצה שוב… החתך דימם אבל שום דם לא ירד "מי עשה לך את זה?" שאלתי "אף אחד.." אמר "תגיד לי את האמת איאן" אמרתי "אני עשיתי?" שאלתי "כן..אבל לא בכוונה,זה היה שהיית כמעט מעולפת.." אמר "אני לא זוכרת את זה.." אמרתי "כי דברים כאלה עדיף לא לזכור!" אמר "למה עשיתי את זה?" שאלתי רציתי לזוז ממך,אבל רצית שאשאר קרוב אלייך,מצאת את הסכין וחתכת אותי כדי שאני לא אזוז" אמר לי "אני משוגעת.." אמרתי והייתי המומה "לא את לא.." אמר "איאן אני משוגעת…אתה בטח שונא אותי!" אמרתי "אני לא שונא אותך.." אמר לי "אתה חייב.." אמרתי בשקט והרגשתי ממש רע "אני לא…חייב לשנוא אותך! אבל אני אזכור את זה!" אמר לי בחיוך מנסה לשפר את מצב רוחי.. "אני מרגישה רע,אני ממש לא שפויה!" אמרתי "את הכי שפויה שאפשר,את יודעת שאפשר לפעמים לחצות גבולות רק בגלל אהבה.." אמר לי,לא יודעת למה אבל זה עשה לי הרגשה מוזרה כזאת…
ממש מוזרה…אבל ששיפרה את מצב רוחי בפלאים,אולי אחרי הכל אני לא משוגעת!
כמו שאנשים אחרים חושבים………………………….