בת אלמוות-פרק 16

הצמדתי שתי אצבעות לצווארו של השומר,הרגשתי פעימות לב.. נשמתי לרווחה והתרחקתי ממנו, "יש לנו מזל.." אמרתי בשקט לאיאן שעמד לידי ובחן את השומר לראות אם הוא מתעורר "לי יש מזל!..את לא עשית כלום" אמר "יכולים להאשים אותי בזה…זה יותר צפוי.." אמרתי "את יכולה להירגע,לא נראה לי כשהוא יתעורר הוא יזכור משהו" אמר "בטוח?" שאלתי "ממכה כזאת לא זוכרים כלום…קרה לי פעם" אמר "באמת? איך?" שאל בחיוך "הרביצו לי.." אמר בשקט "ולמה?" שאלתי בחיוך… "האמת..שאני לא יודע! בא איזה רוסי מסריח אחד ודפק לי אגרוף לעין.." ענה "מתי זה קרה?" שאלתי "ליפני…שנתיים בערך" אמר "אה! אין פלא אין לזה סימן אפילו.." אמרתי "בדיוק…היה סימן אבל הוא עבר אחרי חודש בערך. אבל שקמתי לא זכרתי מה קרה ליפני..זה היה ממש מוזר!" אמר "יופי איאן!" אמרתי בחיוך והשתדלתי שלא לצחוק,הוא נתן לי מכה קטנה בעזרתי מרפקו בזרועי,הייתי חייבת להחזיר לו אז עשיתי לו את אותו הדבר. הוא חייך חיוך שחשף את שיניו והמשיך לבהות בשומר……
"הוא אמור להתעורר כבר לא?" שאל אחרי לפחות רבע שעה שאני מחכה שהשומר יתעורר "כן.." ענה לי איאן "שהוא מתעורר את שותקת ונותנת לי לדבר..ברור?" הוסיף "כן בטח!" אמרתי מיד ושתקתי…אין לי בעיה להתחיל לשתוק אפילו עכשיו! פתאום שמעתי שיעולים שהגיעו מכיוונו של השומר הסתכלתי עליו מיד והמשכתי לשתוק…השומר המשיך להשתעל אך פקח את עיניו,נבהלתי לרגע אבל המשכתי לנסות להיראות רגועה,שלא יחשוד במשהו. "מה,מה קרה לי?" שמעתי את השומר אומר "נפלת,והתעלפת לאיזה חצי שעה" ענה לו איאן במהירות "אתה בטוח?" שאל "זה קרה מול העיניים שלי,למה שאני לא אהיה בטוח?!" שאל אותו איאן בחזרה,לא נראה לי שזו הייתה שאלה.. "אהה..לא משנה.." אמר וקם מהרצפה "כדאי לך לקחת חופש,שזה לא יקרה שוב.." אמר איאן "אתה חושב?" שאל "בטח…בזמן האחרון לא כדאי לפשל.." ענה לו איאן "אוקיי..אני אשאל את המנהל.." אמר "לא! לא צריך…תלך,אני אחפה עלייך" אמר איאן מהר וגמר את משפטו בחיוך "בסדר..תודה!" אמר "אין בעד מה…להתראות" ענה לו,השומר הלך לעבר הדלת ויצא ממנה,אבל תקע בי מין מבט מוזר כזה שהוא יצא…רק שלא ייזכר פתאום!
איאן הסתכל עליי ואני הסתכלתי עליו,חיוך פתאום עלה על שפתיי וצחקתי! איאן גם חייך וצחק איתי "אתה גדול! בחיים לא הייתי מצליחה להישאר רגועה ככה" אמרתי "את חושבת שאני לא נלחצתי?" שאל "לא יודעת..נראתה כזה רגוע!" אמרתי "הייתי לחוץ מבפנים" אמר בחיוך,חייכתי אליו ושתקתי…יופי! זה עבר!

"היי עלמה,קומי!" שמעתי את קולו של איאן. פקחתי את עיניי מהר וחיפשתי את דמותו בחושך המוחלט שהיה "היי,מה השעה?" שאלתי "לא יודע…מוקדם! את חייבת לקום!" אמר "מה למה?" שאלתי והתיישבתי על המיטה "אני חייב לספר לך משהו.." אמר "מה?" שאלתי בשקט,ממש לא רציתי להתעורר עכשיו. רציתי לישון ולהמשיך לחלום על איאן..אני מודה! אני חולמת על איאן… המשכתי להתעסק במחשבות שלי עד ששמתי לב שאיאן מחכה שאני 'יתעורר' "מה רצית?" שאלתי "בעקבות מה שקרה לך עם המנהל הוא החליט משהו חדש.." התחיל לומר "ומה הוא?" שאלתי "כל יום הוא בוחר עשרה אנשים,ורוצח אותם.." אמר בסוף "מה?!" שאלתי והקול שלי התחזק.. "הוא לא יכול לעשות את זה!" הוספתי "זהו שהוא כן..כל איש שמצטרף לכאן הוא בבעלותו,זאת אומרת הוא מחליט עליהם מה הם יעשו,ואם הם יחיו או לא!" אמר "מה בבעלותו? מה הם כלבים!" אמרתי "דומה.." אמר "אז מה..מה יהיה עכשיו?" שאלתי "אני לא יודע..תהיי בטוחה שאת לא תמותי" אמר "אין לך אפשרות להבטיח דבר כזה..אמרתי "נכון…אבל..אני אשתדל" אמר. אני לא יודעת אם הקלה מציפה אותי כרגע..אבל יש לי תחושה טובה! איאן תמיד עומד מאוחרי ההבטחות שלו,אפילו אם הן לא הגיוניות.. מה שבטוח חמישים אחוז,החיים שלי בטוחים….
"רוצה לדעת עוד משהו?" שאל "מה?" שאלתי בחזרה "למרות מה שקרה..סידרתי לך שעה חופשית" אמ בחיוך "מה באמת?!" שאלתי בחיוך "כן…אפילו שזה לא הולך להיות שעה.." אמר "מה נאחר?" שאלתי "לא רק!" אמר "מה?" שאלתי "נשקר.." אמר בחיוך "יאי!!" אמרתי "אז..לאן את רוצה ללכת?" שאל "מה שלום ליידי?" שאלתי "שישנת הלכתי לבקר אותה,היא בסדר…" אמר "אתה בטוח?,האכלת אותה?" שאלתי "ברור!" אמר "בסדר.." אמרתי "נו! מה את רוצה לעשות?" שאל "האמת..שאני רוצה ל…" התחלתי לומר ואז שתקתי "ל..?" שאל "ללכת לבקר את הבית שלי.." אמרתי בסופו של דבר "בטוחה?" שאל "כן..הרבה זמן לא הייתי שם…" אמרתי ומכה גדולה של זיכרונות הכתה בי,מפחיד!
"אוקיי…" אמר "זה בסדר?" שאלתי "כן בטח! אבל מה את חושבת שהורייך יגידו?" שאל "ואו! לשאלה הזאת לא הייתי מוכנה.." אמרתי "טוב! לא משנה! אז תלבשי בגדים רגילים ותצאי מפה…אני בחוץ!" אמר "טוב.." אמרתי הוא קם מהכיסא שהניח ליד מיטתי ויצא מהחדר…
ואו! אני הולכת לבית שלי…אני מקווה שההורים שלי יקבלו את זה טוב..הרבה זמן לא ראיתי אותם!…………………………..