בת אלמוות-פרק 1

7 שנים קודם לכן..
"תפסיק לצחוק עליי!!" צעקתי על אדי-אחי הגדול… "זה לא אשמתי שהחלום הזה שלך ממש מטופש.." אמר לי בצחוק "זה החלום שלי,אם יש לך בעיה אז…" התחלתי לומר.. לא ידעתי איך להמשיך את המשפט,לא היה לי איך לאיים עליו. "אז מה? את תרביצי לי?! לכי תהיי עם הסוסים שלך ותעזבי אותי בשקט!" אמר "לא רוצה! תגיד סליחה" אמרתי לו "עלמה, עזבי אותי בשקט!!" צעק עליי, יצאתי כעוסה מחדרו… אני אף פעם לא צחקתי עליו שהוא סיפר לי על חלומותיו… אז החלום שלי קצת מוזר,אז מה!
'לטוס מעל העננים,ולצנוח על ענן…' זה החלום שלי… והוא לא ישתנה אף פעם!!
הלכתי אל סלון הבית וישבתי על הספה פתחתי את הערוץ האהוב עליי בטלוויזיה, זה ערוץ שמראים בו אנשים צונחים… סתם בשביל הכיף שלהם! אני רוצה לצנוח גם בשביל הכיף אבל לילדה בת 10 לא יתנו סתם ככה לצנוח אפילו אם אני אבקש את זה ליום הולדת שלי… ההורים שלי אף פעם לא יתנו לי את זה!!
שמעתי פתאום את צחוקו של אדי,אבל הוא לא היה בסלון ולא לידי.. יכול להיות שהוא עוד פעם צוחק עליי עם החברים שלו בפלאפון…. האידיוט הזה!
"כן…. אני יודע זה גדול! ממש לצנוח על עננים..מפגרת שכזו!" שמעתי אותו אומר מבעד לדלת חדרו הסגורה,כל כך התעצבנתי עליו!! אבל עצבנית של ממש!! 'תהרגי אותו' עברה לי מחשבה בראש 'תהרגי אותו,זה יחסוך לך את כל הירידות שלו!!' המחשבה עברה שוב. רגליי החלו ללכת אל המטבח בלי פקודה מהמוח שלי..סתם ככה! הלכתי אל מגירה אחת במטבח והוצאתי משם סכין שף גדולה שאבא שלי חותך איתה את הצלעות והבשר שאנחנו עושים 'על האש' ודברים כאלה… החבאתי אותה מאחורי גבי והלכתי אל חדרו של אדי… פתחתי את הדלת ונכנסתי לשם הוא דיבר בפלאפון עם אחד החברים שלו.. "..רק רגע,מה את רוצה עלמה?" שאל,לא עניתי רק התקרבתי אליו יותר "עלמה מה את רוצה?!" שאל שוב רק קולו התגבר יותר… נזכרתי שיש סכין מאוחרי גבי. לאט לאט הראתי לו אותה "עלמה,מזה! תפסיקי את זה תחזירי את זה למקום!!!" צעק "תפסיק לצחוק עליי!" אמרתי לו "אני אפסיק רק תחזירי את זה למקום!" צעק "לא!…" אמרתי וקירבתי את חוד הסכין לחזהו "עלמה בבקשה..אני מצטער" אמר "לא!!!" צעקתי עליו ודקרתי אותו בחזהו.. הוא הסתכל עליי המום ודם יצא מפיו,הוצאתי את הסכין מחזהו וזרקתי אותה על הרצפה הייתי המומה מעצמי… כל כך הרבה דם ירד ואני רק הסתכלתי עליו בלי לעשות כלום!!
"אדי,אדי!!" צעקתי וניערתי אותו אבל שום דבר לא עזר בדקתי אם הוא נושם…ולא שום דבר!! ליבו לא פעם..לא ידעתי מה לעשות אז פשוט ישבתי בחדרו וחיכיתי שההורים יבואו…

"היי עלמה חזרנו!!" שמעתי את קול אימי אחרי שעתיים שיבתי בחדרו של אדי שכבר מזמן מת.. "עלמה איפה את?" שאלה אמא "אני…פה!" אמרתי לה בשקט אבל היא שמעה אותי,והרגשתי את נעלי העקב שלה צועדות אל החדר שבו הייתי "קניתי לך..את המברשת לליידי…ורודה כזאת ו.." אמרה תוך כדי שהיא פותחת את הדלת.. ואז קטעה את משפטה כי ראתה את אדי או יותר נכון את גופתו ואותי, "אדי!!!" צעקה "עלמה מזה?..מה קרה לאדי?" שאל אותי בהיסטריה תוך כדי בכי "אני..אהממ.." התחלתי לומר "מה קרה?" שמעתי את אבי אומר "בוא לחדר שלי אדי!!" צעקה אמי שמעתי אותו רץ לחדר "אדי!!" צעק והסתכל עליי "עלמה,מה קרה? מי עשה את זה?!" שאל "אני.." אמרתי "מה!" שמעתי את שניהם אומרים "הוא צחק עליי!" אמרתי בשקט "עופי מפה!!" צעק עליי אבא "אבל.." התחלתי לומר "עופי מפה ואל תחזרי!!" צעק ולא נתן לי לסיים את המשפט קמתי מהרצפה ובגדיי היו מוכתמים בדם.. לא בכיתי..שיצעק עליי! זה לא משנה כבר…יצאתי מהבית אבל לא הלכתי לשום מקום…ישבתי על כיסא במרפסת וחיכיתי שאחד מהם יצא…
"צריך לשים אותה איפשהו.." שמעתי את אימי אומרת.. תמיד השמיעה שלי הייתה חזקה משל כולם… "איפה כבר נוכל לשים אותה!" אמר אבא שלי "יש מקום אחד.." אמרה אמא שלי "בבית המשוגעים?" שאל אותה "כן.." אמרה "מתי?" שאל נשמע כאילו הוא רוצה בזה.. "עכשיו!! היא רצחה את אחיה בגלל שצחק עליה.." אמרה "יש לך את המספר שלהם?" שאל אותה "זה תמיד אצלי..חשדתי בעלמה תמיד" אמרה… משהו עבר בי..שלא יכולתי להסביר.. מה באמת אמא שלי חשבה כל הזמן הזה שיש מצב שאני משוגעת..שצריכים לכלוא אותי במקום הזה…
"עלמה!?" שמעתי את אמי קוראת לי לא עניתי לה שתבוא הנה בעצמה "עלמה…" קראה שוב ופתחה את דלת הבית ומצאה אותי יושבת במרפסת… "אנחנו צריכים לדבר.." אמרה… כבר ידעתי מה היא רוצה לומר…. קמתי מהכיסא והלכתי לקראתה היא לקחה ממני מרחק אבל עדיין הייתה לידי…
נכנסו לבית ואבא שלי דיבר בטלפון בשקט במטבח…. "עלמה….אנחנו אל מבינים למה עשית את זה לאדי.." אמרה אמא "הוא צחק עליי!" אמרתי "אז הוא צחק לא צריך לרצוח אותו.." אמרה אמא ודמעות היה בעיניה "אנחנו נצטרך לקחת אותך למוסד…" אמרה "ואז?" שאלתי "את תשארי שם..עד ש…תתאפסי על עצמך" אמרה "בסדר… רק שליידי תבוא איתי" אמרתי "לליידי אין מקום שם!" צעקה עליי "אז שימצאו מקום" צעקתי בחזרה.. היא לקחה ממני מרחק… "הם באים עכשיו.." שמעתי את אבא שלי אומר הוא הסתכל עליי בשנאה ושתק "אני רוצה שליידי תבוא איתי!!" צעקתי ליידי זו הסוסה שלי,היא החברה הכי טובה שלי… כי אף אחד מעולם לא היה חבר שלי…
"שליידי תבוא איתך..ותרקב שם איתך!" צעק עליי אבא שלי, כמובן שהוא כעס עליי ושנא אותי יותר מאחרים. אדי היה הילד האהוב עליו כי לאדי לא היו חלומות שרצה להגשים כמו שלי!!
מכונית נשמעה בחוץ וצפירה חזקה נשמעה "אנחנו ניקח את הדברים שלך..ונביא את ליידי לשם..עכשיו תצאי החוצה.." אמרה אמא. יצאתי בלי ויכוח ושני אנשים עמדו בסף הדלת וקשרו את ידיי בחבלים חזקים וקורעי בשר "זה הכל?" שאל את ההורים שלי "כן..תיקחו אותה מפה!" אמר אבא שלי "אני רוצה את ליידי!!" צעקתי בקול הכי חזק שלי… קול ממש חזק עד שנאלצו להרביץ לי עד ששתקתי הכניסו לתא קטן בתוך המכונית והתחילו לנסוע….הבית שלי התרחק לי מהעיניים וכך גם כל החיים שהיו לי…
ונעלמו……….