בתוך הרפתקאה עם סיוט *פרק 3*

ההלוויה לא הייתה ארוכה כל כך.הם קברו את הכלב,פשוט בהו על האדמה ולאחר כמה דקות כל אחד פנה לעיסוקיו.

היה להם קשה להפרד ממנו.אחרי הכול,הוא היה אחד מהם.הוא היה חשוב להם.

בעיקר לקורן.

קורן,שעדיין עמדה שם ודמעות נצצו בעינייה.היא באמת אהבה את הכלב הזה.

יותר מדי אהבה.

היא נכנסה אל הבית,מנגבת את הדמעות מעינייה.

היא ראתה את עופר על יד שולחן אוכל,משחק עם האוכל שלו בפנים עגומות.

"מה קרה לך?".שאלה אותו.בקול רועד במקצת.

עופר כאילו קם מתרדמת.
"מה? אה,לא.סתם…חשבתי קצת". אמר,והניח את המזלג על הצלחת.

"על מה חשבת?".שאלה.

"על טימי.פשוט…זה די באסה שהוא מת".

פתאום קורן הרגישה מעין כעס כזה על עופר.כעס שאת פשרו לא יכלה להסביר.
"באסה?! באסה שהוא מת?! הכלב הזה היה הדבר היקר לי ביותר ואתה אומר שמותו קבוע כ'באסה'?! יא חתיכת $%^&**!"

לפני שהיא התקרבה אל עופר והחטיפה לו סטירה,משכית ירדה במדרגות.

"מה לעזא- מה הולך כאן?!".היא התקרבה אל קורן ועופר.עופר כבר ירד מהכיסא שלו ועמד בזרועות שלובות מול קורן. מבטו נעוץ בפניה. קורן עמדה מולו. אדומה כולה. והיא אפילו הייתה עוד יותר כועסת ממה שראו עליה. אף אחד-אבל אף אחד-לא יגיד 'באסה' על מותו של טימי שלה. אף אחד!

משכית שמה לב למבטים הנעוצים של שניהם והרחיקה מעט ובזהירות בין השניים.
"אוקיי.כדאי לשניכם להרגע. לרגע,ולספר לי מה קרה". היא שלחה מבט מהיר בקורן, ואז בעופר. אך אף אחד לא דיבר.
לפחות עד עכשיו
."מותו הכביד גם על הלב שלי,קורן".אמר לה.
"אני אומר באסה,כי זו המילה היחידה שמצאתי להגיד .אם נעלבת,זאת בעייה שלך".

"כן, בטח. אני יודעת באופן אישי כמה מילים מלוכלכות יש לך בפה, שאתה יכול להגיד כל הזמן".היא חשקה את שינייה.

"יודעת מה? סבבה.עזבי אותי. אני הלכתי מכאן".הוא עבר את משכית ופנה אל המדרגות.

משם ירדה ג'קסון. כשעופר חלף על פניה, היא עמדה ובהתה בו לרגע. אחר כך מצמצה רגע והמשיכה בדרכה מטה.

"משכית,נכון שם-בחצר? ראיתי עקבות".

משכית פסקה לדבר עם קורן, שעדיין הייתה אדומה מסיבה שג'קסון לא הבינה, ופנתה אליה."עקבות?על מה את מדברת?".

"אלה לא היו ממש עקבות…כלומר פסיעות מטושטשות כאלה מוזרות…לא ממש הצלחתי להבין באיזו צורה הן, אך אלה היו עקבות של משהו, כנראה.."
היא שלחה מבט חטוף בקורן.
"כנראה המשהו שהרג את טימי"
היה שתיקה של דקה ארוכה. לפתע פאריס נכנסה לבית בזריזות ונעמדה מולם
"לא תאמינו מה ראיתי." היא אמרה בקול נרגש
"הלכתי אחרי העקבות שהיו ליד הבית, וזה מוביל למקום אחר לגמרי" היא קפצה ורצתה לצאת מבית ולהראות להם מה זה. קורן הייתה עצבנית ושלבה ידיים היא הלכה אל המדרגות וג'קסון עצרה אותה
"רגע לאיפה את הולכת?" אמרה לה
"תעזבי אותי" קורן ענתה לה והתחילה לעלות במדרגות
"את לא רוצה לדעת מי רצח את הכלבלב המתוקי שלך?" ג'קסון אמרה וקרצה למשכית ולפאריס
"אם זה לא יהיה הרוצח, אני מרסקת לך את הדיסקים של מייקל ג'קסון עם האייפון שלך" קורן אמרה וירדה בחזרה.
משכית חייכה, והייתה מוכנה לצאת. קורן ופאריס יצאו ביחד ועמדו בחוץ. ג'קסון לקחה את משכית לצד
"את רוצה שרק אנחנו נלך ונשאיר את השאר כאן?" ג'קסון שאלה
"לא נראה לי שעופר במצב רוח טוב"
"אז הוא יהיה פה לבד?"
"כן, ונחזור מהר"
"טוב אני עולה לקרוא לכולם" אמרה ג'קסון ועלתה במדרגות
"יאללה חבר'ה רוצים טיול?" היא צעקה במסדרון
"לאן הולכים?" שאל שון שהוא עדיין לבוש בפיג'מה שלו
"יוצאים לטיול?" צעקה חסמין ויצאה בריצה מהחדר
"שון תתלבש, יוצאים לבדוק מה קורה באזור." אמרה ג'קסון, ושון ניכנס לחדר.
כולם יצאו מהחדרים וירדו ללמטה.
"אני מוכן" אמר שון וירד אחריהם שהוא לובש את החולצה שלו.
ג'קסון נשארה לבד במסדרון, ועמדה מול הדלת של עופר. היא דפקה לו על הדלת בעדינות ושאלה
"עופר, אתה רוצה לבוא?"
היה שתיקה, היא חשבה לעצמה שאולי כדי לגרות אותו
"יהיה פיצה, וגם את ההמבורגר שאתה מאוד אוהב"
אבל הוא לא ענה. ג'קסון המשיכה לעמוד ושמה את ראשה על הדלת. היא שמעה שהוא מחזיק את הגיטרה שלו. היא נעשתה עצובה לדעת שהוא יושב עם הגיטרה עם פנים עצובות.
"עופר, אתה רוצה לבוא?" היא שאלה שוב
"לא, לכי מפה" עופר צעק מהדלת.
היא עזבה את הדלת וירדה במדרגות, משכית עמדה עם תיק על הגב
"כמה זמן?" היא אמרה לה
"עופר לא ענה לי.. בואי נלך" ג'קסון אמרה בהרגשה לא טובה.
הם יצאו מהבית, וסגרו את הדלת.
….