בתוך הרפתקאה עם סיוט *פרק 25*

"אל תקרא לי דוסית כי חזרתי בתשובה, שמתי כיסוי ראש עשיתי את עצמי צנועה, מישה הבחור מעכשיו לומד בישיבה, כל הזמן רק בתורה..♫ " מאדאם שרה מול המראה, שהיא מסדרת את הפאה הסגולה המנופחת שלה, ויוצאת מהחדר. כשהיא יצאה היא ניכנסה אל חדר התפירה וראתה שעופר הורס את העבודה שלה
"לא, לא מה אתה עושה ?" צעקה ורצה אליו
"אני תופר את השמלה שאמרת לי" אמר עופר, בקול עדין
"זה בכלל לא באותו האורך" אמרה מאדאם, ולקחה ממנו את השמלה. עופר ישב משעומם ולקח את המספריים שהיו על השולחן
"אל תיגע במספריים !" צעקה עליו וחטפה ממנו אותם
"בסדר תרגעי" אמר והוריד את ראשו. מאדאם שמה את השמלה והמספריים על השולחן הגדול, שעליו היה הר של שמלות, ודברים אחרים קטנים וגדולים
"יש לי הרבה עבודה, אתה עכשיו יושב בשקט" אמרה מאדאם, ולקחה כמה שמלות
"אוף" אמר עופר שהוא מיואש. מאדאם הסתובבה אליו, והוציאה מהכיס שלה סוכרייה
"הנה קח" אמרה ויצאה מחדר התפירה במהירות. עופר הסתכל על הסוכרייה מכל הכיוונים ועיקם את השפתיים שלו
"אין ציורים" אמר ואכל. מאדאם ניכנסה אל החדר הקטן. היא הניחה את השמלות על מכונת התפירה, והרימה את הטלפון שהיה ליד. היא חייגה במהירות והמתינה כמה שניות ואמרה בחיוך
"כן הכל הולך מצוין כמו שאמרת לי"
******
"קלובר !" צעקה לורן שהיא רצה אליה, והעיניים שלה אדומות מבכי. קלובר קמה ונלחצה ממנה
"מה, מה תגידי מה קרה ?" אמרה קלובר, שהיא מחזיקה את לורן
"הוא רצח אותו" אמרה לורן, וחיבקה אותה חזק
"אני לא מאמינה שעשיתי את זה" אמרה. קלובר ליטפה את השיער הבלונדיני של לורן, והרגיעה אותה
"תרגעי" אמרה קלובר והושיבה אותה על האדמה
"מה עכשיו ?" שאלה קלובר בקול עדין. לורן ניגבה את הדמעות והסתכלה עליה
"את חוזרת אל הבית שלך, עופר ממשיך להישאר אצל מאדאם" אמרה לורן
"אבל אם אני חוזרת גם עופר יכול" אמרה קלובר
"הוא לא יכול לצאת לשום מקום, יכולים לטפוס אותו" אמרה לורן. קלובר משכה בכתפיים שלה ונעשתה עצובה
"את מתחילה ללכת היום" אמרה לורן. קלובר הזיזה את ראשה וקמה על הרגליים
"בוא ספייק" אמרה, והתחילה ללכת
"רגע קלובר" אמרה לורן, וקמה אחריה. קלובר עצרה והביטה בה
"תיקחי את זה" אמרה, ונתנה לה כדור צבעוני
"מה זה ?" שאלה קלובר, שהיא מסתכלת עליו
"את כבר תגלי מה זה עושה" אמרה לורן, והכניסה אותו לתוך הכיס של קלובר. קלובר הסתכלה על לורן שהיא מדוכאת
"אני יחזיר את עופר חזרה" אמרה לורן, וחזרה אחורה.
….