בתוך הרפתקאה עם סיוט *פרק 24*

כולם ישבו על חומה נמוכה, עצובים ומאוכזבים. היחידה שהתחילה לבכות זאת הייתה אביה. אפריל התאמצה למצמץ את העיניים שלה מהר כדי לחסום את הדמעות לרדת. כרמל הייתה עם ראש למטה ולא דיברה
"מה עכשיו ?" שאל שון והסתכל על כולם. הרו הביטה בו ובכרמל
"באמת מה נעשה עכשיו, חצי מהחברים נפלו מהגשר, קלובר נעלמה באמצע הדרך, ועופר נחטף" אמרה הרו מיואשת והורידה את ראשה אחרי כולם
"אם אני יושבת, זה לא אומר שאני מפסיקה את הדרך" אמרה כרמל, והסתכלה על השביל שהיה ממולם
"אז למה את ממשיכה לשבת, ומכניסה אותנו לדיכאון ?" שאלה אפריל
"אני יושבת כי אני חושבת" אמרה כרמל וקמה על הרגליים
"אתם צריכים להבין, שיש סיכוי שהם יחזרו" אמרה כרמל, והתחילה ללכת שמאלה וימינה
"איך יחזרו, אין להם כנפיים" אמרה הרו במבט רציני, ובקול תוקפני
"אנחנו קרובים לאזור ההפחדות, אז יש סיכוי לזה" אמרה כרמל ונעמדה מולם עם ידיים שלובות
"אזור ההפחדות ?" שאלה פאריס, ועיקמה את האף שלה. כרמל עשתה מבט רציתי והסתכלה לתוך עינייה של פאריס
"איפה את חושבת שאת נמצאת, בתל אביב ב2013, הגיע הזמן שתביני שזה ארץ חדשה לא משחק פאריס !" אמרה כרמל בקול, והביטה על הנוף הגדול. פאריס השתתקה, והרגישה שהיא עומדת, להתפרץ
"אף פעם לא חשבתי שזה משחק" אמרה בקול רגוע, ושתקה. אפריל הרגישה עצבנית מהמצב וקמה על רגלייה
"קדימה לאיפה הולכים ?" שאלה והתקדמה אל כרמל. כרמל הביטה רחוק והסתירה את השמש שהציקה לעיניים שלה
"הולכים למגדל הגבוה" אמרה לבסוף, והביטה באפריל
"בשביל מה ?" אמרה הרו
"צריכים למצא את קלובר ועופר, לא לבקר מגדלים" המשיכה הרו וקמה
"הרו בשביל למצא חברים את צריכה לקחת דברים" אמרה כרמל בחיקוי של קולה של הרו. וסימנה לכולם לבוא אחריה
"כשנגיע אל המגדל הגבוה, יהיה לנו הרבה דרכים למצא אותם" אמרה כרמל, שהיא הולכת וכולם אחריה
"זה מעניין פעם ראשונה" אמרה אביה בהתלהבות. כולם הלכו אחרי כרמל, והיו מוכנים למה שיקרה בדרך.
*********
לורן הגיע עם הילד אל האחוזה, וניכנסה איתו אל החדר הגדול ששם תום יושב בשקט. לורן לחשה באוזן של הילד
"עכשיו אתה מתנהג בכבוד" אמרה לו בלחש. הילד הנהן בראשו. לורן החזיקה את ידו וניכנסה אל תוך החדר בשקט. תום קם מהכורסא הגדולה שלו, וראה את לורן
"הגעת" אמר בחיוך, והסתכל על השעון הגדול שעמד מאחוריו
"בדיוק עכשיו השעה 3, כל הכבוד" אמר והתקדם אליה. הילד התחיל לרעוד, שהוא ראה בחור בלבוש שחור וגובה, עם מראה נאה מבהיל
"הנה הילד" אמרה לורן בקול מצטער. תום הביט בילד שעמד עם המבט המפוחד שלו
"הוא לא דומה לילד שאלנה חטפה" אמר וחקר את הפנים שלו
"בוס זה הילד הזה" אמרה לורן
"לילד ההוא היה עיניים כחולות, והוא היה חתיך יותר, הילד הזה עם עיניים חומות ולא הייתי אומר שהוא חתיך" אמר תום בקול קופצני
"בוס הילד ההוא היה עם עיניים עצומות, איך לך לדעת" אמרה לורן ומשכה בכתפיים שלה
"טוב, לורן אני מאמין לך שזה הוא" אמר תום, וחייך את החיוך השטני שלו והסתכל על הילד. הילד הזיע מפחד והסתכל על לורן
"מה, מה עכשיו ?" שאל הילד בפנים עצובות. לורן הביטה בו והעיניים שלו נרטבו בדמעות
"בא ילד" אמר תום והושיט את היד שלו אליו. הילד עזב את ידה של לורן בעדינות והתקדם אל תום לאט. תום החזיק את היד של הילד חזק, והתכופף אליו
"אתה רואה את הסכין הזה" אמר תום בחיוך, והוציא מהכיס שלו סכין קטנה מבריקה. הילד פתח את עיניו ולא הבין
"מה אף פעם לא ראית סכין כזה ?" שאל תום בקול ילדותי
"אף פעם לא ראיתי בחור שמראה סכין לילד" אמר הילד בקול רועד
"אל תפחד" אמר תום, והזיז את ידו עם הסכין מאחורי הגב של הילד. דמעות התחילו לרדת מעינייה של לורן. לורן התחילה לרעוד וצעדה אחורה שהיא מתאמצת לא להסתכל. לפתע הילד צרח, לורן הרימה את ראשה וראתה שגבו של הילד מדמם, וידו של תום חודרת לתוך בשרו באכזריות. לורן התחילה לצרוח ולהתפרץ מבכי. תום עזב אותו, והילד צנח על הרצפה
"אל תעשה את זה" אמרה לורן שהיא צורחת ונופלת על הרצפה. תום הוציא מהגב של הילד את הסכין והתחיל לסרס אותו בכל גופו. שלולית דם גדולה הציפה את החדר. לורן נשכבה על הרצפה שהיא בוכה, עם נשימות כבדות. תום עמד ותקע את הסכין בתוך ראשו של הילד והביט בו דקה ארוכה.
….