בתוך הרפתקאה עם סיוט *פרק 23*

"אוי לא, זה נמר, הצילו הצילו" צעקה הרו שהיא מאחורי כולם
"הרו מצחיק מאוד" אמרה אפריל שאין לה כח לדבר
"אוף, אפילו לשחק אתם לא יודעים" אמרה הרו והתחילה ללכת אחריהם. כרמל הסתכלה מסביב וראתה שהם קרובים לגשר הגדול
"הגשר שאנחנו מגיעים אליו, הוא הגשר שמוביל אל המגדל הגבוה" אמרה כרמל. החבורה עברה ליד מפל גדול, עד שהם הגיעו אל הגשר. כרמל עצרה והסתובבה אליהם
"מה שחשוב פה, ללכת על הגשר כשחושבים על המגדל. אחרת אתם עלולים ליפול" אמרה כרמל, והסתובבה אל הגשר. כולם היו המומים ממה שהיא אמרה
"כרמל" אמרה יולי, שהיא מסתכלת על הגשר
"אה ?" כרמל אמרה והסתכלה עליה
"אנחנו לא יודעים על איזה מגדל את מדברת, והגשר ארוך לא נצליח לעבור שאנחנו חושבים על מגדל" אמרה יולי. כרמל צחקקה
"יולי את לא יכולה להיות לוחמת או מצילה, אם את לא עושה דברים קשים כל כך" אמרה כרמל והסתובבה בחזרה אל הגשר. כולם התחילו לרעוד
"יש לי פחד גבהים" אמרה אביה בקול נלחץ
"אז תסתכלי למעלה" אמרה משכית, ועמדה קרוב לכרמל
"אתם מוכנים ?" שאלה כרמל. כולם שתקו כמה שניות
"כן" כולם אמרו רועדים
"אני חוזרת, לעצום עיניים ולחשוב על המגדל עד סוף הגשר" אמרה כרמל, ועמדה על הגשר והתחילה ללכת לאט. שהיא עוצמת את עיניים ומתאמצת לשמור את המראה של המגדל בראש. כולם הלכו אחריה שהרגליים שלהם רועדות. הם החזיקו בחבל שהחזיק את הגשר, וניסו לייצר בראש מגדל.
דקסטר התקשה לחשוב ועצם את העיניים חזק, ולפתע הרגיש שהגשר מחליק, והוא עומד באוויר..
כרמל הגיעה מהר עד סוף הגשר, ונשמה עמוק כשהיא הסתובבה היא ראתה מי נמצא על הגשר.
כרמל נתנה מכה על המצח שלה והייתה עם פה פעור
"הצלחתי, הצלחתי !" צעקה הרו, שהיא עומדת על הדשא וקופצת בהתלהבות
"חשבתי שאני לא יצליח, אה.." המשיכה והשתתקה שראתה את כרמל, מסתכלת על הגשר המומה
"מה ?" שאלה הרו, והסתכלה על הגשר
"יא, אפריל, שון, אביה, פאריס אצליחו !" צעקה הרו
"רגע.. איפה כולם ?" אמרה והסתכלה על כרמל. כרמל לא הקשיבה לה, היא הסתכלה בלי מילים על הגשר השבור, והתקדמה אליו. כולם הלכו אחריה
"רק אנחנו נשארנו.." אמרה כרמל בקול עצוב
"מה, חשבתי שכולם התחילו ללכת" אמרה אביה בהלם
"אני מצטערת" אמרה כרמל, והתחילה ללכת שהיא מכסה את הפנים שלה עם ידייה. כולם הסתכלו עליה שהם עצובים והמומים.
********
"היי ילד" אמרה לורן, שהיא וקלובר מתקרבות אליו. הילד הסתובב והסתכל עליהם
"אתה רוצה כלב כזה ?" שאלה לורן בקול טיפשי. הילד הסתכל על הכלב בלי התלהבות
"יש לי כלב כזה" אמר והסתכל על קלובר. קלובר הייתה עם המבט העצוב שלה. לורן חייכה
"אתה רוצה אולי ספר מיוחד ?" שאלה. הילד הרים גבה ועיקם את השפתיים שלו
"אני לא מבין מה אתם רוצות" אמר ומשך בכתפיו
"אנחנו עושים סדר באחוזה" אמרה לורן והתקרבה אל האוזן שלו
"את הדברים שלא צריך אנחנו נותנים" אמרה. הילד חייך
"אחוזה ?" שאל בהתלהבות ופתח את עיניו. לורן הנהנה בראשה ושילבה ידיים
"ברור שאני רוצה לבוא, ולקחת את כל מה שאתם זורקים" אמר. לורן הסתכלה על קלובר עם חצי חיוך
"בסדר בא אחרינו" אמרה לורן, והתחילה ללכת. קלובר עמדה במקומה ולא זזה. לורן הסתובבה אליה, וסימנה לה ללכת
"תחזרי אל החומה" אמרה לורן והחזיקה את ידו של הילד, והתחילה ללכת. קלובר הורידה את ראשה וחזרה בחזרה.
……