בתוך הרפתקאה עם סיוט *פרק 19*

אלנה הלכה ביער, שאור הירח עוזר לה לראות את הדרך. קולות של ינשוף נשמע מכל עץ ועץ. וצרצרים מחרישים. אלנה הסתכלה לכל צד שהעיניים האפורות שלה זוהרות כמו עין של חתול ערסי. הקסם בעיניים הלבנות שלה עזרו לה לראות כמו באור מעומעם. היא לאט לאט התחילה להתרגז, שהיא רואה שאין לה לאן לפנות
"לורן !" צעקה שהיא מחזיקה בחוזקה את החרב שלה
"לורן, בואי לאלנה" אמרה בחביבות, והתחילה ללכת בזהירות בין הקרשים שחסמו את הדרך
"לורן !" צעקה שוב, עד שהיא ראתה אור מוזר מופיע במרחק לא רב. היא התחילה ללכת עד שראתה מדורה דולקת, ואיש לא נמצא סביבה. אלנה עיקמה את הפנים שלה, והתחילה למשש את האדמה
"יש כאן משהו.. ?" שאלה את עצמה, והתחילה להזיז את מה שהיה מונח שם
"אח.. !" צעקה בלחש והביטה באצבע שלה, שבתוכה היה תקוע קוץ
"אוח לעז-" אמרה. וקמה על הרגליים
"אלנה ?" נשמע קול מאחוריה. אלנה הסתובבה וראתה את לורן, עם פנים דואגות
"מה את עושה כאן ?" שאלה לורן שהיא מתקרבת אליה
"מה אני עושה כאן, אני מחפשת אותך ואת הילד שתום מת לרצוח אותו" אמרה אלנה בעצבים שהיא מחזיקה את האצבע שלה
"אני מחפשת אותו" אמרה לורן ברוגע, והתאמצה לא להראות פחד
"תום ביקש ממני, כי הוא יודע שאת גרועה במציאות" אמרה אלנה בגאווה
"באמת ?" אמרה לורן ושילבה ידיים
"אם הוא אומר שאני גרועה, למה הוא ממשיך לתת לי משימות ?" שאלה לורן. אלנה הביטה בה וחייכה
"כי לפעמים את עושה טעויות שעוזרות לו להצליח" אמרה אלנה, ומחקה את החיוך בשניה. לורן שתקה
"קדימה לאיפה הולכים ?" זירזה אלנה את קולה, שהיא קופצת מעט
"רגע אני רואה שיש לך משהו באצבע" אמרה לה לורן בחביבות והתקדמה אליה
"יש לך קוץ" אמרה
"לא, חשבתי שיש לי לכלוך" אמרה אלנה וגילגלה את העיניים
"תחזרי אל האחוזה, אני ימצא את הילד הזה" אמרה לורן
"למה ?" שאלה אלנה בחיוך ממזרי
"כי.. אם משאירים קוץ באצבע, האצבע מתנפחת ואז גודל מוגלה" אמרה לורן. אלנה עשתה פנים חמוצות
"טוב.. איכס.. תמצאי אותו, אני אלך אל העיר למצוא מישהו שיעזור לי עם הקוץ" אמרה אלנה ונתנה לה את החרב, והתחילה לרוץ מהר. לורן נישארה כמה רגעים במקום, והתחילה לרוץ אל המקום שבו היא באה.
****
"מזל שיש כאן משהו לאכול" אמרה קלובר, שהיא יושבת על הבירכיים מול ספייק שאוכל מהר
"אבל מה איתי ?" שאל עופר בקול תינוקי
"אכלת, זה לא מספיק לך ?" אמרה קלובר
"לא.." אמר עופר, וחזר לארון הגדול. קלובר צחקקה, ושמעה צעקות מרחוק
"עופר, שמעת את זה ?" שאלה וקמה על הרגליים
"כן שמעתי, לעיסות מעצבנות יש לספייקי" אמר עופר שהוא מחטט בארון
"לא.. זה בא מבחוץ" אמרה, והלכה אל החלון
"זאת לורן" אמרה קלובר שהיא מזהה אותה, ויצאה מהדלת
"קלובר !" צעקה לורן בדאגה שהיא עוצרת את הריצה שלה, ונושמת מהר
"מה קרה ?" שאלה קלובר שהיא לא מבינה
"חייבים לקחת את עופר למקום אחר" אמרה לורן שהיא בקושי נושמת, ומביטה סביב
"למה, הרוצח כאן ?" שאלה קלובר שהיא מתחילה להילחץ
"הוא איים עלי, חייבים לקחת אותו מפה" אמרה לורן
"תראי קלובר, מצאתי מסטיק בזוקה ושוקולד מריר" אמר עופר שהוא יוצא עם שקית מלאה שמנה מהבית
"עופר !" צעקה לורן בלחץ. עופר נבהל והשקית נפלה מידיו
"צריכים לקחת אותך מכאן, ולמצא ילד אחר" אמרה לורן במהירות. עופר נשיאר עם פה פעור ומבט לא מבין
"בסדר, בסדר רק תרגעי" אמרה קלובר
"נישאר לי עד מחר, איך אני יהיה רגועה" אמרה לורן, וניכנסה במהירות לבית. עופר וקלובר הביטו בה במבט בהלם
"מה קורה קלובר.. ?" שאל עופר בלחש. קלובר משכה את הכתפיים והכניסה אותו איתה אל לבית.
לורן ניכנסה אל הסלון שהיא מחזיקה כוס מוזרה עם מים, וישבה על הספה
"עכשיו לא ניכנסים למיטה לישון או לנמנם, חייבים לחפש מקום להסתיר את עופר" אמרה לורן
"רגע לורן, תסבירי מה קורה" אמרה קלובר, שהיא יושבת עם עופר בספה ממול לורן
"הרוצח, שסיפרתי לכם עליו מחפש אחרי עופר. וברגע שהוא רוצה מישהו ולא מצליח למצוא הוא רוצח את העובדים שלו" אמרה לורן
"אז את הבחורה הבאה ?" שאלה קלובר, שהיא מבציעה עליה
"אתם רוצים עזרה, או שהוא ארצח אותי ?" אמרה לורן בקול ולא הפסיקה להזיז את הכוס
"ברור שאנחנו רוצים עזרה" אמרה קלובר שהיא מרגישה לא בנוח
"אז תהיו רצינים !" צעקה לורן, והניחה בעצבים את הכוס על השולחן. והיא שתקה והסתכלה על ספייק שישב ליד הפתח של המטבח
"עופר, הכלב שלך פעיל ?" שאלה לורן
"כן כל יום הייתי יוצא איתו לטיול" אמר עופר, שהוא עסוק לפתוח את העטיפה של השוקולד
"הוא מסוגל לעשות משהו, גם כשהוא פצוע ?" שאלה לורן שהיא מרימה גבה. עופר התחיל לאכול את השוקולד ולא ענה דקה ארוכה
,הוא מסוגל לתפקד שהוא פצוע ?" הרימה לורן את קולה. עופר הזיז את ראשו שהוא לא מבין. לורן התאמצה לא לצעוק
"הוא מתפקד שהוא פצוע ?" שאלה שוב, שהיא מראה את השיניים הלבנות שלה מרוב עצבים
"כן הוא פצוע" ענה עופר, וליקק את האצבעות שלו מהשוקולד
"דיי אני לא יכולה יותר !" צעקה לורן, ולקחה את השוקולד מידיו. קלובר המשיכה לשבת ללא מילים
"קלובר תישאר עם הכלב כאן" אמרה לורן שהיא מניחה את השוקולד לידה
"יש לי עוד" אמר עופר, ושם את השקית הגדולה על הרגליים שלו. לורן גילגלה את העיניים שלה, והסתכלה על קלובר
"מה את חושבת לעשות ?" שאלה אותה לורן. קלובר הביטה בעופר כמה שניות, והחזירה את מבטה אל לורן
"ניקח אותו אל הכפר" אמרה קלובר שהיא עושה מבט דואג. לורן הסתכלה על עופר וכייוצה את העיניים שלה
"ניקח אותו לעבוד אצל התופרת מאדאם" אמרה לורן. עופר התחיל להיחנק כשהוא שמע אותה. קלובר נתנה לו מכות קלות על הגב
"מה.. אצל גברת מאדאם ?" שאל עופר שהוא ניחנק
"כן בלי מה" אמרה לורן
"אף אחד לא מתעסק איתה, ועוד סוד תום מפחד שהיא תראה אותו" אמרה לורן וצחקקה
"יש ביניהם משהו ?" שאלה קלובר
"השמנה הזאת מאוהבת בו" אמרה לורן
"תשכחי מזה, אני לא בא אליה" אמר עופר שהוא מוטרד
"אל תפחד היא לא תנשק אותך" אמרה קלובר וצבטה אותו בלחי
"טוב,לפני שהשמש זורחת אנחנו יוצאים אל הכפר" אמרה לורן. קלובר הנהנה ברשה, ועופר נישאר עם מבט מסכן.
….