בתוך הרפתקאה עם סיוט *פרק 17*

היה חושך אפלה בחדר, כולם הלכו עם ידיים קדימה, מנסים לגעת בדברים.
זה היה מרגיש שהם עם עיניים עצומות מרוב הכתם השחור שהיה בחדר
"דיי זהו זה, כמה נטייל ככה, כרמל אני רוצה אור" אמרה אפריל בקול בכייני
"את צריכה לחכות, שאני אמצא אותו" אמרה לה כרמל, ולפתע נשמע קול של דבר שביר נשבר
"אוו.. האף שלי !" קולה של קורן נשמע צורח. לפי מה ששמעו קורן נפלה על הרצפה.
אחרי כמה רגעים, כרמל פתחה את חלון החדר, ואור הירח ניכנס. כרמל נישארה עומדת מולו, והסתכלה לבחוץ. כולם שפשפו את העיניים מהאור, והרגישו עייפים
"זה היה באמת טוב" אמרה אניקה בחיוך, והסתכלה על כולם שהם מתאמצים לפתוח את העיניים
"הוו.. יורד לי דם !" צעקה קורן, ושמה את היד על האף
"מה קרה, שוב נפלת ?" אמר דקסטר וגלגל את עיניו
"הפרצוף שלי התנגש, עם הפסל שעמד כאן" אמרה קורן, וקולה נשמע סתום בגלל שהיא החזיקה בו.
כרמל לא הסתכלה עליהם, רק הייתה עסוקה בלהסתכל בסקרנות מחוץ לחלון
"תנקי את האף שלך" אמרה אשלי, שהיא נעשת לחוצה
"בואי אשלי, לפני שיקרה לי משהו" אמרה קורן והחזיקה את ידה ויצאה החוצה.
פאריס הסתכלה על כרמל, בפרצוף חושד
"מה את עושה ?" שאלה אותה בקול רציני. כרמל הזיזה את ראשה מצד לצד, ואחרי כמה שניות אמרה
"זה לא נראה טוב" משכית כולם הסתכלו עליה בדאגה, והתקרבו אליה
"לפי מה שאני רואה, עומד להיות משהו רציני" אמרה כרמל וכיווצה את הגבות שלה
"מה זאת אומרת ?" שאלה פאריס, ועשתה מבט רציני וכועס
"העננים אפורים, זה אומר שהרוצח הפעם עצבני" אמרה כרמל והסתכלה לשמיים
"שטויות.." לחשה פאריס, ועיקמה את השפתיים שלה. כרמל הביטה בה, ונעצה בה עיניים
"את אומרת שזה שטויות ?" שאלה כרמל בקול רציני. פאריס הביטה בה ושתקה
"את לא יודעת כלום על הרוצח, אז למה את מדברת" אמרה כרמל בזילזול, והחזירה את מבטה לשמיים
"ממתי עננים מגלים רגש של מישהו ?" שאלה פאריס. כרמל חייכה והעיניים החומות שלה נעשו בוהקות
"זה קסם" אמרה. פאריס נשארה עם גבות מורמות, וכולם הסתכלו והיו מנותקים מהכל
"יש קסם בעולם ?" שאלה אביה, ועשתה את הפרצוף שלה עדין יותר ממה שהוא
"כן יש" אמרה הרו, והעיניים שלה כמעט היו עצומות
"אם את מאמינה באגדות" המשיכה הרו, ונישכבה על המיטה כמו תינוק. כולם הסתכלו עליה, עם פה קטן פעור, ולא הגיבו. אשלי וקורן ניכנסו לחדר, קורן הופיעה שעל האף שלה יש חתיכת עלה ונייר לבן
"מה זה, מה יש על האף שלך ?" שאלה אפריל
"לא היה לה פלסטרים" אמרה קורן
"טוב חברים, כולם למיטות" אמרה כרמל ועזבה את החלון
"אני לא הולך לישון" אמר שון, שהוא מסתכל על כולם ומפחד מהתגובה שלהם
"מה אמרת שון ?" שאלה כרמל והסתובבה אליו, באצילות
"אמרת שיקרה משהו.." אמר ובקושי דיבר, רק הזיז את ידיו במקום
"בתור אחת שמבינה בדברים האלה, לא יהיה שום דבר היום" אמרה והסתובבה בחזרה אל הדלת וסגרה אותה. שון נאנח והוריד את ראשו
"מה אתה מפחד, בתור עובדת של רוצח היא יודעת מה היא אומרת" אמרה משכית, סידרה את המיטה
"היא עובדת אצל רוצח.. ?" לחש שון והזיז את עיניו באיטיות על משכית
"כן, מה" אמרה משכית
"היא תירצח אותנו" אמר שון שהוא לא מבין מה הוא אומר
"בא הנה" אמרה קורן ומשכה אותו אל המיטה שלו
"אם לא תלך לישון, אבוללה יבוא לקחת אותך" אמרה קורן ועזרה לו להתכסות.
*********
תום ישב על הכיסא השביר שלו, והניח את ראשו על כף היד שלו.
לורן נכנסה באיטיות אל החדר שבו הוא ישב, והסתכלה על פרצופו כדי לדעת איך המצב רוח שלו.
הפנים שלו היו נראות רגועות, והוא היה נראה עייף.
היא התקדמה אליו, עד שהוא הרים את עיניו ושם לב אליה
"חזרת" אמר בקול, וקם מהכיסא
"כן בוס" אמרה ועמדה במקומה. תום התקרב אליה, עם הפנים שכובשות אותה
"אז תגידי, מצאת את הילד הזה ?" שאל אותה, שהוא עומד מולה ומשלב את ידיו
"אה.. לא בוס" אמרה באיטיות
"לא, את מעיזה לזהם את האוזניים שלי במילה לא ?!" אמר, ופניו התחילו לשנות צבע
"אולי מחר בבוקר בוס" אמרה לורן, שהיא מתחילה לרעוד
"אולי, אולי לא בא בחשבון" אמר
"אני רוצה שתמצאי אותו עד מחר בצהרים, אם לא אני אפרק אותך לחתיכות ליגה"
…