בתוך הרפתקאה עם סיוט *פרק 16*

"הגענו.." אמרה לורן שהיא מנגבת את המצח שלה עם ידה. היא הביאה את עופר וקלובר, לבית קטן מאוד
"תישארו כאן, עד שתום ישכח ממכם" אמרה ועזרה לקלובר לרדת מהסוס. השמש כמעט נעלמה בין ההרים הגבוהים, והשמיים נהפכו לצבעים כהים. לורן נעשתה לחוצה כל שנייה שעברה
"של מי הבית הזה ?" שאלה קלובר שהיא מחזיקה את ידו של עופר
"זה הבית של העובדים של הרוצח" אמרה לורן, וסידרה את השיער שלה שהתבלגן. עופר וקלובר הביטו בה בבהלה
"את רוצה שיתפסו אותנו ?" אמר עופר
"אין לכם ממה לדאוג, איש לא מגיע לכאן" אמרה לורן, ועלתה על גבו של הסוס
"למה את לא באה איתנו ?" שאלה קלובר בקול דואג, והיה נראה שהיא רוצה לבכות
"אני לא יכולה, להשאיר את תום בלי תשובה" אמרה לורן
"אני יגיע ויעזור לכם לברוח" המשיכה, וסימנה לסוס לדהור. היא נעלמה עם סוס אחרי כמה שניות, והחושך התחיל לרדת
"בא.. ניכנס לבית" אמרה קלובר לעופר וחייכה אליו. היא התחילה ללכת, ועופר נשאר עומד ומביט בספייק שיושב על הרצפה. קלובר הסתובבה אליו
"מה קורה ?" שאלה
"צריכים להביא לספייק משהו לאכול" עופר ענה ושם את ידיו על מותניו
"אתה דואג לכלב, תתדאג לעצמך" אמרה לו וסימנה לספייק לבוא אליה
"בא צריך לנקות אותך, מכל הדם הזה" אמרה לעופר והתחילה ללכת אל הבית.

********************
"אני לא מאמין, 16 שנים ואין שום עקבות.. אתם בטוחים שחיפשתם בכל מקום ?" תום אמר והסתובב סביב הכיסא השביר שלו, שמולו נמצאים בחורים מלחיצים במיוחד
"כן, בכל מקום בוס כולנו חיפשנו" אמר אחד הבחורים בקול טיפשי
"כן כן" אחד אחרי השני אמר. תום לאט לאט התחיל להתעצבן
"ומה עם עיר, היער ההרים ?" שאל והרים את קולו
"חיפשנו ביערים, יערות, ובכל עריסה" אחד הבחורים השמנים אמר. תום השתתק ופניו היו המומות
"עריסה.." אמר בלחש
"הו.. כן בכל עריסה" ענה הבחור, והזיז את ידיו מצד לצד
"עריסה" הרים תום את קולו
"את שומעת את זה אלנה, במשך כל השנים האלה הם חיפשו תינוקת" אמר בקול
"חה חה !!" תום התחיל לצחוק, צחוק מתגלגל והרעיד את הקירות עם צחוקו.
הבחורים הסתכלו עליו, והתחילו לצחוק יחד איתו
"טיפשים !" צעק תום, והחזיר את פניו האכזריות. כולם שתקו ושמו את הידיים שלהם על הפה
"מפגרים !" צעק, ולקח את החרב הגדולה שלו, והתחיל לסרס את כולם. עד שהם צנחו ונהיה שקט, ושלוליות דם היו על הרצפה הקשה
"אוי איזה יאוש.." אמר בקול עייף, וזרק את חרב מידו. אלנה המשיכה לעמוד ליד הכיסא שלו והסתכלה עליו. תום ישב על הכיסא והסתכל עליה
"אלנה את התקווה האחרונה שלי" אמר. ואלנה התקרבה אליו
"תיצאי ותחפשי את הנער שחטפנו, שהשיער שלו שחור והעיניים שלו כמו גלי הים."
אלנה לקחה את החרב הגדולה, ורצה אל יצאה מהאחוזה.
…