בתוך הרפתקאה עם סיוט *פרק 13*

עופר החזיק מקל בידו, והתחיל ללכת. הוא לא ידע לאיפה הוא הולך ומה הדרך בחזרה הביתה.
פניו היו מסתכלות על האדמה, ושפתיו היו רעדות מהבכי שעמד לצאת מעיניו.
בגדיו היו מקומטים ומלוכלכים, מכל מה שהוא עבר. צעדיו היו חלשות ועייפות.
ראשו התחיל להיזכר בדברים שקראו עם החבורה. הוא ניזכר ברגע שכולם עזבו, והתעורר במקום חשוך ומפחיד. הוא הצטער שלא הצטרף אליהם, הוא לא ידע מה באמת קרה להם.
הכאב ברגל שלו חזר להכאיב לו, עופר עמד במקום והחזיק את הרגל הכואבת.
הוא כיווץ את עיניו מכאבים וניסה, להעלים את הכאב עם היד שמחזיקה בה.
הוא נישאר עומד דקה ארוכה עד שלא יכל לעמוד עוד. הוא ישב על האדמה, והרים את המיכנס.
הופיע בעור הבהיר שלו, פצע מדמם ומסביבו כתם סגול. עופר כיסה את רגלו עם המיכנס והמשיך לשבת.
הוא לא ידע מה לעשות, איך לצאת מהמצב הזה ואיך לחזור.
הרגעים עברו בשקט, עד ששמע קולות של פרסות סוס.
הוא לא חשב הרבה, וקם בכל כוחו מהאדמה והסתתר מאחורי שיח גדול.
עיניו הכחולות הנוצצות, הציצו בין העלים שזזו מצד לצד.
הסוס השמיע את קולו, והופיע עם הבחורה לורן עליו
" הויסה ברוס !" אמרה לורן שהיא יושבת ומושכת במושכות, והסוס החום עצר מלדהור.
הבחורה בעלת השיער הבלונדיני עם הגוונים החומים, ירדה מהסוס והסתכלה מסביב.
היא החזיקה את המושכות, והלכה ברגל עם הסוס והסתכלה לכל צד.
עופר ניסה לא לרעוד, ולהזיז את עצמו הוא נישאר מסתכל ועומד כמו בובה.
"טוב, נחזור לאחוזה ברוס" אמרה לורן. הסוס נתן מכה בכתף שלה עם הפה הגדול שלו
"הו ברוס כמעט שכחתי אותך" אמרה לו וחייכה. היא הוציאה גזר מהתיק שהיה קשור עליה, והכניסה אותו לתוך פיו.
עופר התאמץ לא להגיב בהתלהבות, ועצר את עצמו בלהסתכל על זה.
"קדימה ברוס, הולכים" אמרה וטיפסה עליו. בזמן שלורן עלתה עליו, נביחות של כלב מוכר נשמעו.
עופר נבהל וראה את ספייק רץ בצורה צולעת, לכיוון הסוס
"ספייק !" נשמע קול צועק. קלובר רצה אחריו במהירות ועצרה אותו כשהוא היה קרוב לרגלי הסוס
"זוזי מהדרך" אמרה לורן, שהיא לחוצה מהכלב
"סליחה, הוא ברח לי" אמרה קלובר שהיא מזיזה אותו אחורה.
לורן הביטה בה וכיווצה את הגבות שלה, קלובר העבירה את מבטה והבינה שהיא שותפה של אחד האנשים הרשעים. היא עשתה את פניה מפוחדות ודואגות למה שיקרה והתחילה ללכת עם ספייק כמה שיותר מהר
"חכי רגע" אמרה לה לורן בקול לא מאיים. קלובר עצרה והסתובבה, ועשתה את ידה בצורת אגרוף.
לורן ירדה מהסוס והתקדמה אל קלובר בחיוך
"את אחת החברות של הילד שחטפו נכון ?" שאלה אותה. עופר הקשיב לשיחה ולא הזיז את עיניו מהם
"כן.. איך את יודעת ?" שאלה קלובר שהיא לא מבינה
"אני עובדת אצל תום, הוא רוצח אכזרי" אמרה לורן, והסתכלה לכל צד במבט חושש
"אני לא מתכוונת לפגוע באף אחד" המשיכה לורן.
קלובר חייכה אליה, והושיטה את ידה בחביבות
"אני קלובר" אמרה. לורן לחצה את ידה
"אני לורן" אמרה בחיוך, והסתכלה על ספייק
"הכלב פצוע" אמרה לה לורן בצורה ידידותית
"כן, אני חושבת שהוא ברח מהבית והלך לאיבוד" אמרה קלובר במבט עצוב, והסתכלה עליו.
לורן התכופפה אליו וליטפה את הפרווה שלו
"של מי הוא ?" שאלה
"הוא של כל החבורה, בעיקרון הוא שייך לעופר" אמרה קלובר, והסתכלה לתוך עינייה הכחולות של לורן
"עופר" חזרה לורן על מה שהיא אמרה
"כן" ענתה קלובר. לורן חייכה וחזרה לעמוד
"תום שלח אותי לחפש אותו, אבל אני לא יעשה את זה" אמרה. קלובר הסתכלה עלייה במבט מרוצה
"את תמיד לא עושה את העבודה שלך ?" שאלה קלובר ושילבה ידיים
"אני עשיתי את המשימות הכי אכזריות שהוא אמר" אמרה לורן, ועינייה נצנצו
"כמו למשל" אמרה קלובר
"לדקור תינוקות, לפתוח גוף של בנאדם חי.." אמרה וכמעט התפרצה מבכי.
קלובר עמדה עם פה פעור
"באמת ?" שאלה אותה
"כן.. אני מצטערת על זה" אמרה לורן והורידה את ראשה
"למה את לא בורחת ?" שאלה קלובר, והרימה את ראשה של לורן
"אני מפחדת" אמרה.
עופר הזיז את השיח בטעות, לורן הסתובבה וראתה את ראשו מציץ
"מי זה ?" שאלה, והתקדמה אליו. עופר יצא מהשיח והסתכל עליהם
"עופר !" צעקה קלובר שהיא נרגשת, היא רצה אליו וחיבקה אותו חזק
"חשבתי, שלא נראה אותך שוב" אמרה שהיא חונקת אותו בחיבוק.
לורן הביטה וחייכה והתקדמה אליהם. קלובר הפסיקה לחבק אותו והסתכלה נרגשת בלורן
"את יכולה לעזור לנו ?" שאלה.
לורן הסתכלה על שניהם
"בוודאי" אמרה
"תעלי את עופר על הסוס, יש לי מקום בשבילכם"
…