בתוך הרפתקאה עם סיוט *פרק 12*

השמיים נעשו בצבעים כחול וורוד, השמש כמעט הציצה והופיעה.
כולם צעדו אחרי כרמל, הם ידעו שהיא נחושה ויודעת מה עושים.
כולם היו שקטים, והיחידה שלא הפסיקה לדבר זאת הייתה קלובר.
משכית לא הפסיקה לגלגל את העיניים שלה, מרוב שקלובר שיגעה את המוח בסיפורים שקראו לה
"והוא הזיז את השיער, ואמר שאם אני לא מוצאת בן זוג לרקוד איתו, אז הוא יבחר בי. ואני חשבתי וואו הוא יצא איתי כמו גמל שלמה, אתם מבינים אותי" אמרה קלובר בהתלהבות, ולא הפסיקה לדבר בקול
"תשמעי קלובר, אם מצאת בן זוג את צריכה להיות נאמנה. עכשיו עופי ממני" אמרה שלג. והמשיכה להביט בדרך
"זיווג לכל החיים זה טיפשי, כלומר יש לי המון לתת אתם מבינים אותי.." אמרה קלובר, ולא שמה לב שכולם עוקפים אותה ולא שמים לב אליה.
אחרי כמה צעדים, קלובר ראתה שכולם עסוקים בדרך והם כבר כמה מטרים לפניה.
"היי תחכו לי" אמרה. ומיהרה את קצב ההליכה שלה, אבל הם המשיכו ללכת ולא הגיבו לה.
קלובר עצרה את הצעדים שלה, והביטה בהם במבט נעלב.
היא שלבה ידיים, ועמדה כך דקות ארוכות, וחשבה לעצמה מה לעשות.
אחרי כמה רגעים, שהיא בתוך הראש שלה חושבת דברים, היא הביטה בחזרה אל הדרך שהם הלכו וראתה שם נעלמו.
קלובר, התישרה והתחילה לרוץ ישר, היא רצה מהר אבל לא מצאה אותם.
היא עצרה ליד עץ גבוה, ושמה את ידה עליו, ונשמה עמוק.
היא בקושי הזיזה את עצמה, ולא ידעה לאן לפנות. היא התישבה על הדשא ונשענה על העץ.
היא הרימה את ראשה לשמיים, והעיניים הירוקות שלה התחילו להירטב בדמעות.
היא נשארה יושבת, עם מבט עצוב. זה נראה שהיא תישב שם תמיד.
אחרי כמה רגעים, היא שמעה נביחות רחוקות ממנה. היא הרימה את ראשה וניגבה את העיניים מהדמעות הקטנות שהתחילו לרדת. היא הסתכלה מצד לצד וקמה על הרגלייה.
הנביחות נשמעו שוב, ובכי כואב נשמע.
קלובר לא הבינה מאיפה הקולות והתחילה לשרוק, מספר פעמים.
הנביחות התחילו להיות יותר חזקות.
קלובר, התחילה ללכת לכיוון שהיא חשבה בו. ולאט לאט ניכנסה למקום של אדמה יבשה ואבנים וסלעים בכל מקום.
הנביחות התחילו להיות קרובות, קלובר התחילה לחייך והתחילה ללכת בצורה מהירה.
היא הגיעה אל הבור הגדול, ושמעה את הנביחות מגיעות בתוכו.
היא נעשתה המומה, ורצה אל הבור והסתכלה בפנים.
קירות, וחלונות שובורות היו בפנים, קלובר הזיזה את ראשה וחיפשה את הכלב.
עד שראתה כלב בהיר, מלוכלך ופצוע יושב בין ההריסות.
"ספייק" אמרה קלובר, ולא ידעה איך להגיב.
היא ניסתה לרדת לתוך הבור לאט לאט, ולעמוד בתוכו
"בא" לחשה קלובר והמבט שלה היה מפוחד, והושיטה את ידה אליו.
ספייק קם, והלך עם הרגל הצולעת שלו. הוא עמד לידה והסתכל.
קלובר ירדה לאט ועמדה לידו. היא נשמה עמוק והרימה אותו בכל כוחה גבוה, וטיפסה למעלה.
היא כמעט הפילה אותו כשהיא סיימה לטפס, היא תפסה אותו חזק ובכל כוחה טיפסה איתו ועמדה על האדמה.
…