בתוך הפחד – חלק 2

יצאתי מהחדר עם הבגדים של אתמול, הטלויזיה בסלון דולקת והעומר הזה עוד לא הלך, הוא ישב מול הטלויזיה והעיינים שלו עצומות, הוא ישן, אמא יצאה מהחדר נגעה לי בכתפיים וביקשה שאלך להתארגן לבית הספר, נכנסתי לחדר אבל שניה אחרכך יצאתי להסתכל עליהם, לראות מה היא עושה, ראיתי אותה לוקחת שמיכה ומחסה אותו, את העומר הזה, ואז היא נתנה לו נשיקה על המצח, כמו שהיא נתנה לי שהיתי קטן, מה פספסתי פה? אני לא מבין.
נכנסתי לחדר והתלבשתי בבגדי בית ספר, חולצה בצבע תכלת והמכנסיים האהובות עלי, של מסי. יצאתי מהחדר, ניגשתי לאמא שעמדה במטבח ולחשתי לה שתיקח אותי לבית הספר, היא אמרה שהיא לא מרגישה כולכך טוב ושאלה אם אני יכול ללכת ברגל, הסתובבתי לדלת פתחתי אותה וירדתי במדרגות של הבניין לכיוון הרחוב שהוביל לבית הספר שלי, בדרך נעצרה לידי מכונית שחורה והחלון נפתח, זה היה אבא, שכבר הספקתי לשנוא, הוא ביקש שאתקרב למכונית, ואני, שלמרות שלא ראיתי אותו כבר כמה חודשים עדין צייתי למה שהוא אומר כי תמיד היתי עושה מה שהוא אומר לי לעשות, הוא שאל אותי אם אני צריך טרמפ לבית הספר ואני עליתי על האוטו, כי זה אבא שלי, ואז הוא התחיל לשאול שאלות, איך אני מסתדר? ואיך הלימודים? אבל מהר מאוד הוא הגיע לדבר שהוא באמת רצה לדעת, מה עם אמא? אמרתי לו שאמא בסדר והכל בסדר, הינו מאוד קרובים לבית הספר, הוא אמר שהוא מתגעגע אלינו ואני, פתחתי את הדלת של המכונית, הוא תפס לי את היד ואמר שאני אסגור את הדלת עד שהוא יסיים לדבר, אמרתי לו שזה מכאיב לי והוא שיחרר ממני לאט לאט, לא ידעתי אם לספר לו על עומר, זה היה הגבר הראשון שנכנס אלינו הביתה מאז שאבא לא שם, אבל משהו עצר בעדי מלספר לו על כל מה שקרה אתמול, כולל על זה שאמא התעלפה. אמרתי שהכל בסדר בבית והוא התעקש לדעת עוד, לפתע יצאה לי מהפה שאלה, לא היתי חוזר עליה אם היתי יכול, "לאן הלכת? איפה היתה כל הזמן הזה?", הוא הסתכל עלי ופתח את העיניים, "מה, אמא שלך לא סיפרה לך כל מה שקרה?" מה שקרה? מה קרה? על מה הוא מדבר? "אתה לא יודע כלום אה ילד" הוא המשיך, הורדתי את הראש, "טוב תצא, שיהיה לך יום נעים." יצאתי במהירות האפשרית, שבראשי כולכך הרבה שאלות, היום לא היה נעים, גם לא טוב, ואפילו לא הצלחתי ללמוד בו כלום כי לא הקשבתי למורה, הראש שלי היה במכונית השחורה ההיא מהבוקר, ובאבא שהשאיר אותי עם המון שאלות.
שיצאתי מבית הספר עומר עמד בשער, הורדתי את הראש וקיוויתי שהוא בא לקחת את הילד שלו והוא כבר לא יזכור אותי בכלל, אבל לא, דווקא אותי הוא עצר, הוא אמר שהוא רוצה להכיר אותי ולספר לי מי הוא, הוא היה נורא אמין, בדרך כלל אני לא הולך עם אנשים זרים אבל הוא היה אצלנו בבית, וזו אמא שהתקשרה אליו, אפילו נתנה לו נשיקה בבוקר והוא ישן אצלנו כל הלילה, אז פשוט הלכתי איתו, הוא אמר שנצעד ביחד חזרה הביתה ובדרך הוא יסביר לי את כל העניינים.