בתוך הפחד – חלק 5

יצאתי מהחדר וראיתי את אבא נכנס לבית וטורק את הדלת אחריו בחוזקה, רצתי לסלון ואמא ביקשה שאכנס לחדר, לא רציתי, אבא תפס לי את היד והכניס אותי לחדר, "אל תזוז מפה ילד, עד שאני משחרר אותך", הוא טרק את הדלת אחריו ואני מפוחד ורועד פתחתי לאט את הדלת והצצתי לסלון, אבא החזיק את היד של אמא ונראה שהיא סובלת, הוא הטיח אותה על הספה ואמר לה שהוא חוזר הביתה, "הילד צריך לדעת הכל" הוא צעק, אמא פרצה בבכי ואמרה לו שלא יעז לחזור לחיים שלה ושלי שוב, שימצא לו משפחה אחרת או שילך למוסד, "אני הולך לספר לילד הכל" "לא, אל תתעסק איתו, תעזוב אותו, הוא לא צריך להיות חלק ממה שקורה בנינו", אבא קם מהספה והעיף את כל הדברים מהשולחן העגול במטבח, הוא יצא וטרק אחריו בכוח את הדלת, אמא פרצה בבכי. זה היה הבוקר הנוראי ביותר בחיי, הדמעות עמדו לי בקצות העיניים אבל היתי חייב להישאר חזק בשביל אמא, עשיתי צעדים קטנים לכיוונה ואז היא חיבקה אותי ואמרה שהכל יהיה בסדר.
באותו יום לא הלכתי לבית הספר, עומר לקח אותי לאכול גלידה בקניון הקרוב לבית והכרנו קצת יותר טוב, הוא דווקא לא כולכך נורא העומר זה, אף פעם אבא לא לקח אותי לאכול גלידה ואף פעם לא הצלחתי לספר לאבא על הלימודים ועל המורות, עומר הקשיב לי, אולי זה לא עניין אותו אבל הוא לא הוריד ממני את העיניים, היה לו חשוב שאני אדע שהוא מקשיב. חזרנו הביתה ואמא שכבה על הספה בסלון מכוסה בשמיכה ופניה אדומות מבכי.
עומר התיישב ליד הספה וליטף את פניה של אמא, אמא לחשה שהיא לא יודעת מה לעשות ועומר חייך ואמר שהוא דווקא יודע.