בתוך הפחד – חלק 4
"לא רציתי שככה אתה ועומר תיפגשו" היא אמרה, היו לי תוכניות אחרות אבל לא רציתי שתישאר לבד אתמול בערב והיתי צריכה מישהו שיטפל בי, הוא היה הראשון שעלה לי לראש בגלל זה התקשרי אליו" הסתכלתי עליה במבט עצבני "אני מבינה שאני חייבת לך כמה הסברים" כמה? הרבה את מתכוונת, חשבתי לעצמי. "עומר ואני נפגשנו במקרה, ורציתי להכיר אותו מספיק טוב לפני שאני מכירה לך אותו" "והוא? ידע עלי כל הזמן הזה?" "כן" היא ענתה "אז אני לא מבין מה היתה הבעיה להפגיש בנינו, מי יודע עוד כמה זמן היתי רואה אותו אם לא הית מתעלפת אתמול" "אני יודעת שאתה קצת עצבני אבל אני יכולה להסביר לך הכל, פשוט זה לא להיום." "אז למתי?" "שתגדל קצת" היא קמה מהספה וניגשה לכיור לשטוף את הכלים. לפתע הכל הרגיש לי מוזר, אבא המסתורי בבוקר ואמא שצריכה לחכות שאני אגדל כדי לספר לי דברים.
הטלפון של הבית צלצל ברקע אבל אני היתי שקוע במחשבות, ואז אמא צעקה, "תעוף כבר מהחיים שלנו, תשחרר, תמצא אנשים אחרים להתעלק אליהם, דיי כבר" היא ניתקה את הטלפון בעצבים ועל עיניה היה אפשר לראות את הדמעות, היא נכנסה לחדר ושמעתי את הבכי שלה, תיארתי לעצמי שזה היה אבא בטלפון, כי מי עוד יכול לגרום לה לבכות.
אני חייב לראות אותו שוב, לבקש ממנו לעזוב, להגיד לו שאני לא רוצה לראות אותו יותר, ושלא יתקרב שוב לאמא, כי איך שהוא תמיד זה הוא שגורם לה להפסיק לחייך.
בבוקר שלמחרת נשמע דפיקה חזקה על הדלת שהיערה אותי משינה עמוקה….
תגובות (1)
אדיר… אין על הכתיבה שלך היא מהממת. תעלי עוד היום פרק אם תוכלי. מחכה בקוצר רוח הפרק הבא