בתוך הפחד – חלק 3
"נתחיל בזה שאני מאוד רוצה לדעת את השם שלך" הוא חייך, הורדתי את הראש ולא עניתי. "אני עומר, הכרתי את אמא שלך לפני חודש בערך, בחתונה של אחותה שהתחתנה במקרה עם חבר מאוד טוב שלי" "רגע" עצרתי אותו, "גם אני היתי בחתונה הזאת, לא ראיתי אותך, בעצם לא ראיתי אף בחור שדיבר עם אמא שלי." "נכון, נפגשנו ברחבת הריקודים, אתה לא הית שם, ואז שנגשנו לשבת ולפטפט היא חיפשה אותך וראתה אותך עם סבתא שלך, אז המשכנו לדבר, מאז נפגשנו כבר כמה פעמים כולל אצלכם פעם או פעמיים, כשלא הית" היתי בשוק, איך אמא מעזה להסתיר ממני, מהבן היחיד שלה, את הבחור הזה, שכבר חודש הם מתראים, היתי פגוע כולכך שהפסקתי להקשיב לעומר שדיבר ברקע, ואז הוא נגע בי "אתה מקשיב לי?" "למה אמא לא סיפרה לי אליך?" שאלתי אותו. "היא רצתה שנכיר בדרך אחרת מזו אבל דברים קרו ומאוד חשוב לה שנסתדר." "אתם מתחתנים?" שאלתי בלי בושה, הוא צחקק ואמר שלא. "ילדים? ישלך" "לא" הוא אמר. "וככה אתה מסכים לצאת עם מישהי שיש לה ילד?" "אני חושב שאתה אחלה ילד, ואני מוכן להיות חבר שלך אם תרצה" לא ידעתי איך להגיב אז התחלתי ללכת יותר מהר ועקפתי אותו בכמה צעדים. "זה בסדר שאתה מרגיש ככה כלפי, גם לי היה קשה אם אמא שלי היתה יוצאת עם מישהו שהוא לא אבא שלי" אבל דווקא זה לא הפריע לי, זה היה משהו אחר, הפחד שאולי אם יכנס גבר אחר לחיים שלה היא תחזור להיות פגועה ופצועה פיזית ונפשית, עצבנית עם פנים חבולות.
הגענו הביתה והשולחן היה ערוך לשלושה, אמא הכינה שניצל ופירה והתיישבנו סביב השולחן העגול במטבח, "נו מה אתה אומר על עומר?" אמא שאלה אותי. "בסדר" עניתי והתרכזתי בצלחת. חשבתי אולי לספר לה על הפגישה שלי עם אבא היום בבוקר, אבל וואלה, היא לא טרחה לספר לי על העומר הזה חודש שלם. עומר סיים את האוכל שלו לקח את הצלחת לכיור ואמר שהיה מאוד טעים. "היתי שמח להישאר עוד קצת אבל אני חייב ללכת" הוא ניגש לדלת ואמא קמה אחריו. הם התלחששו ליד הדלת ואז הוא נתן לא נשיקה על הלחי ויצא. אמא ניגשה לשולחן והרימה את הצלחת שלה, וגם את שלי היא לקחה, "רגע, לא סיימתי לאכול" הסתכלתי עליה עצבני. "בוא ילד, אני רוצה לדבר איתך"…
תגובות (0)