בשדות שלהן-פרק 12

הן הביטו אחד בשניה במבוכה,שתיקה מוחלטת די מפתיעה בחדר קטן בו נמצאים ארבעה אנשים.
״טוב…אני חושב שאני אלך״עמרי פלט שובר את השתיקה,לא מעז להביט בטהר,הנערה ששברה את ליבו והשפילה אותו.
״ביי״מיכאל חיכה אליו חיוך קטן.
הן נותרו שלושתם,והאווירה נעשתה למביכה יותר.
״אני הולכת לשתות״פצתה את פיה טהר.
היא קמה מותירה את מיכאל ואריאל לבדם,
״אנחנו צריכים לדבר,או משהו כזה?״היסס אריאל בדבריו.
מיכאל שתקה כשעיניה עיני עגל,היא לא ידעה מה לומר בכלל.
״אז אני מבין שלא חיוני לך״אריאל קם מישיבתו מכחכך בגרונו ומתכוון לצאת מהחדר,נמאס לו שהיא פשוט אדישה אליו.
״רגע״מיכאל בקושי פלטה מפיה,
״למה אני מרגישה שאתה כועס עליי?״שאלה אחרי שהוא הביט בה ישירות.
הוא גלגל את עיניו,
״אני לא כועס,נמאס לי שאת כל כך קשה״הוא אמר לבסוף,היא היתה היחידה שיכל לדבר ככה,שוב,הוא לא אדם של מילים.
״אני?קשה?״היא כיווצה את גבותיה.
״את קשה,כל הזמן אני צריך לחפש את הדרך כדי שאת בקושי תראי אותי.
את בעולם משלך,ואין לי כניסה אליך מיכאל״
הוא אמר,נותן לאומץ הרגעי שתקף אותו לדבר.
״על מה אתה מדבר?״היא שוב נעשתה מבולבלת,כניסה?עולם?מה הוא רוצה ממנה?.
״כלום,פשוט כלום מיכאל״הוא אמר מוותר כבר,יוצא מהחדר.
היא נותרה כמה שניות בחדר לבדה,ואז החליטה לרדוף אחריו.
״חכה אריאל״היא צעקה אליו כשכבר היה מחוץ לביתה.
הוא הסתובב אליה,די מופתע ממנה.
״אני לא מבינה מה עשיתי לך״היא אמרה.
״מה עשית לי?״חצי חיוך נפרש על פניו,דבר שגרם למיכאל לחוש מעט פרפרים בבטנה.
״את באמת לא קולטת?״.
היא הנהנה לשלילה.
״את מטריפה אותי כבר 4 שנים,אני פשוט לא יכול להוריד ממך את העיניים,ואת אף פעם לא רואה אותי,אף פעם!״קולו הגברי עלה מעט.
מיכאל הרגישה את כל גופה בוער,לחייה האדימו,מסתבר שטהר צדקה.
הם צעדו בשתיקה לשטחי הגידולים,בלי מילה אחת ביניהם.
הם כאילו קראו אחד את השניה,וידעו שזה המקום הנכון עבורם ברגע זה.
״יש לי שאלה״מיכאל פצתה את פיה כשכבר צעדו בתוך השדות.
״כן״אריאל השמיע.
״אם אתה…״היא לא היתה מסוגלת להגיד את המילים -אוהב אותי,
״אם אתה…ראיתי אותי כל כך הרבה זמן,למה התרחקת ממני כמו כל החברים של טהר?״
השאלה הזו,הדהדה במוחה כל הדרך והיא הייתה חייבת להעלות אותה.
״אני,לא תפסתי צד כמוהם,את פשוט בתוך עולם משלך,ואת לא נותנת לאף אחד להיכנס״הוא אמר את המילים שמהדהדות במוחו כבר ארבע שנים.
מיכאל חייכה;הוא מכיר אותה טוב.
היא צעדה אל תוך חממות עגבניות השרי,כשהראסטות הארוכות משתחלות על כתפיה ומגיעות קצת אחרי מותניה.
הוא צעד אחריה מהופנט ממנה,המראה שלה צועדת בתוך החממות היה מדהים,
היא נראתה כאילו נולדה שם,וכאילו העגבניות הן מן כישוף שלה.
״זה פשוט מדהים המקום הזה״היא אמרה מעבירה את ידיה על העלים,
״זה נראה כל כך מטומטם שאני מתלהבת מעגבניות שרי״היא צחקקה.
״אבל אני כל כך אוהבת להיות פה,זה פשוט המק…״
אריאל משך אותה אליו,כשהיא נצמדה לאחד השולחנות הארוכים שעליהם סלסלאות של שרי קטופות.
הוא העביר יד על פניה,ויד שניה אחזה בכף ידה,הוא נצמד לשפתיה ללא מילים,כשלשונו מטיילת בתוך פיה,והוא הרגיש איך ליבו כמעט יוצא מהמקום.
מיכאל היתה המומה מאריאל,הבחור השותק,עם המבט התמים-עמוק בעיניים,שתמיד הרגישה איתו שזה בסדר לשתוק,תפס אומץ ונישק אותה.
היא הרגישה כל כך טוב כשלשונו טיילה בתוך פיה,היא לא רצתה להתנתק מגופו שנצמד אליה בחוזקה,ידו שאחזה בידה כאילו מבקשת לתת לה ביטחון,כמו יד שאוחזת ביד אחרת לפני צניחה חופשית.
כשהוא בא כבר לנתק את שפתיו משלה,היא הרגישה אי רצון.
והפעם היא תפסה את המושכות,כשהיא כורכת את ידיה סביב צווארו של אריאל,ומשם הם משתלשלות לגבו המוצק והשרירי,שגרם לחום גופה לעלול יותר.
היא שוב נצמדה אליו מנשקת אותו נשיקה מלאת תשוקה.
אריאל הרגיש אותה בכל רמח אבריו,הוא התרגש מהרגע.
זו לא הייתה הנשיקה הראשונה שלו,אבל זו היתה הנשיקה הראשונה שהזיזה את ליבו,הוא לא ידע שזה יבוא בסוף בצורה כל כך פשוטה וספונטנית,הוא נהג לחלום על הנשיקה הזו כל כך הרבה זמן,בכל פעם שהביט במיכאל וסקר את שפתיה המסורטטות בצורה מדהימה.
הוא הרים את מיכאל,רגליה נכרכו סביב מותניו,כשהם לא מסוגלים להתנתק מהנשיקה.
וכשהתנתקו סוף סוף,הדבר היחיד שקרה היה שתי חיוכים קורנים ומאושרים.
הוא הצליח סוף סוף להיכנס לעולמה.