בשדות שלהן – פרק 11

טהר פרשה את הצעיף הכתום והגדול שלה,על האדמה החומה.
היא התיישבה עליו בישיבה מזרחית,מביטה בגידולים שדי צלחו החודש למרבה ההפתעה.
היא הרגישה פריקה,אחרי שהקיאה ברחוב כל כך הרבה.
״מה את עושה פה,ולא בבית הספר?״היא שמעה את קולו של אביה ונבהלה.
״אני…״היא החלה לחפש תירוץ,אבל כל האירועים האחרונים שעוברים עליה התישו אותה.
״מה קורה איתך,יפה שלי?״הוא התיישב על האדמה,מניח את ידו על כתפיה.
״הכל קרה כל כך מהר,עשיתי כל כך הרבה שטויות.אני שונאת אותה,שונאת״היא החלה להגיד במהירות כשהדמעות זולגות על פניה.
״יש לי רעיון״בצלאל אמר ״בואי נכין לנו ארוחת בוקר קטנה,ותספרי לי הכל״.
טהר הנהנה לשלילה,היא התביישה לספר לאביה את המעשים שלה.
״אה?״הוא העביר אצבע על אפה הקטן והיא פלטה חיוך.
״בסדר״גלגלה את עיניה,מנהרת את בגדיה מהחולות.
מיכאל הביטה בשעון שהצביע על 3 בצהריים,היה היום יום קשה בבית ספר.
היא לא הבינה למה טהר ואריאל כועסים עליה,זה פשוט לא פייר.
היא יצאה משערי בית הספר,שהרבה מביטים בה,מצביעים ומתלחששים.
״הי מיכאל״היא שמעה קול קורא לה.
היא הסתובבה מביטה בעמרי,הוא התקרב אליה שידיו טחובות בכיסים.
״זה היה יפה איך שהוצאת את אחותך מהמצב המביך,את אחות טובה״הוא חייך אליה חצי חיוך.
״אני מצטערת על מה שנגרם לך אתמול…״היא אמרה במבוכה.
״זה בסדר,הייתי צריך לדעת שהיא לא אוהבת אותי.
כולן תמיד מעדיפות את אריאל״.
הוא אמר מוריד את ראשו.
״אתה הרבה יותר מזה,הרבה יותר מלהשוות את עצמך לאחרים.״היא הרגישה בצורך לעודד אותו.
״בואי נלך לשדה,נעשה פקל.מה את אומרת?״הוא אמר לאחר כמה שניות של שתיקה ומבטים מחבקים בין שניהם.
״זורם״היא חייכה.
״אין לך מושג כמה התגעגעתי להיות בחברתך״הוא אמר מחבק אותה.
היא חשה במבוכה,חייכה חיוך קטן.
טהר נכנסה לחדרה לאחר שיחה מעמיקה עם אביה,היא הרגישה הקלה עצומה,הוא חיזק אותה,ואמר לה שהיא צריכה לעשות רק מה שהיא מרגישה.
היא כל כך אוהבת אותו על כך שהוא תמיד שם בשבילה,מקבל אותה איך שהיא,הוא יודע מתי להיות אבא ומתי חבר.
היא ישבה על שטיח הספגטי הלבן שבחדרה,מביטה בדמותה מול המראה שהגדולה הדבוקה לדלתות הארון.
השיער הגלי שטני שלה,היא נראה לא מסורק,המסקרה שמרחה בבוקר נמרחה מסביב לעיניה.
היא לא הייתה רגילה להראות כל כך גרוע,תמיד קיבלה מחמאות על המראה החיצונית שלה.
היא חלצה את נעלי האולסטאר הירוקות שלה,והחליפה את בגדי בית הספר לשמלת צמר אפורה וחמימה.
היא ניגבה את פניה,ואת שיערה השטני סירקה.
לפתע תקתוק נשמע על דלתה,
״יש לך אורח״בצלאל הכניס את ראשו מבעד לדלת,שאשרה כניסה.
היא כיווצה את גבותיה,
״אריאל״הוא סימן בשפתיו ללא קול,למבטה השואל.
״לאלאלא״לחשה אליו,היא לא היתה מוכנה לזה.
״בחיים צריך להתמודד עם דברים כואבים״הוא אמר לה כשהתקרב אליה ממש.
היא עצמה את עיניה,המשפט הקבוע שלו.
״אוקיי״היא השמיעה אנחה.
היא חזרה לסרק את שיערה,מביטה מבעד למראה בדמותו הקשוחה כהרגלו נכנסת לחדרה.
״אהלן״פלט כשידיו בתוך כיסי הג׳ינס שלו.
״היי״היא העבירה יד על שיערה.
״תראי…אני…״הוא ניסה למצוא את המילים הנכונות,הוא אף פעם לא היה איש של יותר מדי מילים,וקטעים כאלה הקשו עליו.
״אני לא חושבת שזה רעיון טוב שנדבר״קטעה את חוט המחשבה שלו.
״אני,תקשיבי לי״הוא אמר
״אני מצטער,הייתי מניאק,הייתי צריך לתפוס אותך ולגרור אותך החוצה רחוק מכל העיניים המביטות,או לנשק אותך.״הוא אמר לבסוף.
הוא הבחין בפניה המופתעות של טהר,
״אני,פגעתי בעמרי,אני פשוט טיפשה.ניצלתי אותו.ואתה בכלל לא שם עליי…״היא אמרה מניחה את המברשת על השטיח.
״תקשיבי טהר,את אחת הילדות היפות שאני מכיר.״הוא אמר
היא גיחכה,מגלגלת את עינייה.
״תסתכלי עלי״הוא רכן לעברה,לוכד את עיניה בשלו.
״את באמת ילדה מדהימה,כל אחד בקלות יכול להתאהב בך. אני פשוט מאוהב באחותך יותר מדי זמן…״הוא נאנח,אומר בשיא הכנות שלו.
״אני יודעת״היא הורידה את עיניה.
הם שמעו לפתע צחקוקים מוכרים,מיכאל ועמרי נכנסו לחדרה של טהר.
ארבעה זוגות עיניים הביטו אחד בשניה בהפתעה.