בשבילי את כל העולם ♥ -פרק 7-

-פרק 7-

-נקודת מבט עופרי-

הגענו לים.
נועם הוציא מתיקו מגבת,פרש אותה על החול ונשכב עליה.
אני עדיין עמדתי.
"למה את עומדת?" שאל נועם
"רצית ללכת לים לא?" עניתי בשאלה
נועם הסתכל עליי במבט לא מבין.
נאנחתי
"בוא ניכנס לים"
"אה…עוד מעט" הוא אמר "בואי,שבי" הוא הצביע על המקום לידו.
ישבתי ושמתי את התיק שלי לידי.
נועם הוציא את האיפון מהתיק שלו והתחיל להתעסק איתו.
"משעמם" מלמלתי לאחר כמה דקות.
"בואי לים" הוא צחק והתרומם ממקומו.
הוא הושיט לי את ידו ועזר לי לקום.
התקדמנו לעבר המים
"תזהר להשפריץ עליי בטעות" הזהרתי את נועם שנייה לפני שנכנסנו למים.
"בסדר" הוא אמר ,שחררנו ידיים.
נכנסנו למים ואני עליתי על שובר הגלים,כמו תמיד.
נועם חייך והתיישב לידי.
הוא הניח את ידו על ידי.
חייכתי.
אף פעם מישהו לא הניח את ידו על ידי.
הגנבתי מבט לעבר נועם,
הוא הסתכל על עבר האופק.
יש לי הרגשה טובה כשמישהו איתי,כאן.
שוב חייכתי והחזרתי את מבטי אל עבר הים.
לפתע הרגשתי כמה טיפות על פניי.
"נועם!" כעסתי ועצמתי את עיניי.
הוא צחק.
"אמרת שלא תשפריץ עליי" קראתי
"את אמרת,אני לא אמרתי" הוא צחק
"אתה תשלם על זה" הודעתי
"לא נורא" הוא צחק שוב
"מעצבן" סיננתי וירדתי למים כדי ללכת לנגב את הפנים.
הגעתי לחוף.

איך אני אראה איפה המקום שלנו עכשיו?!

פתחתי את העיניים וסגרתי אותן מיד,
זה שורף!
"בואי" שמעתי את הצחוק של נועם ולאחר מכן הרגשתי יד מחזיקה אותי.
הוא משך אותי לכיוון כלשהו.
"רגע" הוא אמר ומיד לאחר מכן הוא שפך עליי מים.
פקחתי באטיות את העיניים וראיתי את כל בקבוק המים מתרוקן עליי.
"מה אתה עושה?!" קראתי וזזתי הצידה.
שפשפתי את עיניי ולאחר מכן הסתכלתי על נועם.
הוא היה יפה.
חתיך.
שיערו השחור היה רטוב,
ועיניו הכחולות מביטות בי ומתמזגות עם צבע הים.
"הכל בסדר?" שאל נועם ונופף בידו מול פניי
"מה? כן,הכל בסדר" התעוררתי ממחשבותיי.
שנינו התיישבנו.
הכנסתי את שמלת החוף שלי לתיק ונשכבתי על המגבת.
"עכשיו להשתזף" מלמלתי ועצמתי את עיניי.
נועם צחק ולאחר מכן הרגשתי אותו נשכב לצידי.
ולאט לאט נרדמתי.

—

"עופרי,קומי" שמעתי את קולו הצרוד משינה של נועם ולאחר מכן הוא ניער את ידי.
זה שרף!
"זה שורף!" קראתי ופקחתי עיניים.
"מה?" שאלתי את נועם.
"כבר שש,את לא צריכה ללכת להתארגן?" הוא שאל
"אני לא יכולה לזוז,זה שורף"מלמלתי ונמנעתי מ-לגעת בעצמי.
"לא שמת קרם הגנה?" שאל נועם

אוי לא. קרם הגנה, איך שכחתי אותך? (☺)

"לא" מלמלתי בכאב
כולי הייתי אדומה.
הסתכלתי על גופו של נועם.
הוא תפס צבע יפה.
"אני חושבת שאני אגיד לבוס שלי שאני לא באה היום" אמרתי,עדיין בכאב.
"אוקיי" אמר נועם "עכשיו בואי מהר הביתה" הוא זירז אותי והלכנו לבית.