בשבילי את כל העולם ♥ -פרק 3-

-פרק 3-

-נקודת מבט עופרי-

הגעתי הביתה ועליתי לחדר שלי.
הורדתי את הנעליים ונשכבתי על המיטה.
לא היה לי כוח אפילו להחליף בגדים…
נכנסתי לאפליקציה של הפייסבוק,לראות מה חדש.
הצעת חברות, מנועם.
אישרתי.
ראיתי כל מיני דברים שהעלו ופשוט נרדמתי,באמצע.

-בוקר-

התעוררתי מהשעון המעורר של האיפון.
עוד יום שגרתי…
אני מתה מעייפות.
קמתי מהמיטה בלית ברירה, לקחתי מכנס שחור וחולצה בצבע אפרסק ונכנסתי למקלחת מהירה.

—

יצאתי מהמקלחת.
כבר התלבשתי והתאפרתי.
שמתי עקב בצבע שחור, לקחתי את המפתחות והאיפון ויצאתי מהבית.
לאחר כמה דקות הגיע האוטובוס.
עליתי והתיישבתי במקום פנוי.
שמעתי מוסיקה.
אני אוהבת רק שירים בעברית.
ים תיכוני,מזרחית,
זה הסגנון שלי…
לאחר כמה דקות הגעתי לקניון.
נכנסתי לחנות והתחלתי לעבוד.

—

עזרתי לאנשים לבחור בגדים,כרגיל.
"יש לכם שמלה כזאת בצבע שחור?" שאלה אותי נערה בגיל שש עשרה, אני חושבת והראתה לי שמלה קצרה עם שרוולים ארוכים בצבע ירוק,מזעזע ,לטעמי.
"אני חושבת שכן, רק שנייה,אני אבדוק במחסן" עניתי בנחמדות.
חזרתי לנערה כשהחזקתי בידי שמלה בצבע שחור,בדיוק כמו שהיא הראתה לי.
"תודה" היא אמרה והמשיכה להסתובב בחנות.
"סליחה?" שמעתי קול מוכר למדי מאחורי.
הסתובבתי.
ואת מי אני רואה פה ? את לא אחר מאשר, נועם,בכבודו ובעצמו!
"בן חיים?" הוא שאל בהפתעה "מה את עושה פה?"
"עובדת" עניתי בחיוך קטן
"בגיל שבע עשרה וחצי?" הוא שאל
"כן" עניתי בפשטות
"טוב…" הוא אמר
"לא רצית משהו?" שאלתי
"אממ…יש לכם חולצה פשוטה כזאת לקיץ?" הוא שאל
"כן,בוא" עניתי והראתי לו כמה חולצות
הוא בחר שתי חולצות קצרות בגווני כחול.
"תתחדש שטרית" אמרתי לאחר שעשיתי לו חשבון.
"תודה בן חיים" הוא חיקה אותי ולאחר מכן יצא מהחנות.
"כמו שאת,אני צריך אותך כאן,לא לפעמים כל הזמן,ברגעים שקשה לי מידי…" צלצל האיפון שלי.
הסתכלתי על הצג, זאת שיר.
עניתי.

—

אני: "מה קורה?" שאלתי
שיר: "הכל בסדר חיים שלי ,מה איתך?" היא ענתה
אני: "בסדר.כרגיל,עובדת" עניתי
שיר: "אה. טוב,אני לא יפריע לך,נדבר אחר-כך" היא אמרה
אני: "רצית משהו?" שאלתי
שיר: "לא,סתם לדבר,עוד שבוע כמעט חוזרים, שמעתי שיהיו חדשים,אולי נמצא לך מישהו" היא אמרה וצחקה.
רק היא יודעת שאף פעם לא היה לי חבר.
טוב,בתכלס, אין לי למי עוד לספר,חוץ מלעידן…
אני: "טוב,עוד מעט אני חוזרת לבית,אני אתקשר אלייך" אמרתי
שיר: "טוב,תהני בעבודה"
אני: "אני אשתדל" צחקתי
שיר: "ביי"
אני: "ביי" אמרתי וניתקתי את השיחה.

—

המשכתי לעבוד.
—

אחר הצהריים.
היום אני לא עובדת בערב,ערב חופשי.
דפקתי בדלתה של השכנה.
"רק רגע" שמעתי את קולה של דבורה,השכנה שלי שעידן עבר לגור אצלה.
הדלת נפתחה.
"שלום" אמרתי בחיוך
"עופרי" היא אמרה בשמחה "בואי תיכנסי,את רוצה לשתות,לאכול משהו?" שאלה דבורה במהירות.
היא כמו אימא שנייה שלי.
"לא,תודה. איפה עידן?" שאלתי ונכנסתי לבית.
"הוא בחדר שלו,אני אקרה לו" היא ענתה בחיוך.
"עידן!" היא קראה לו
התיישבתי בספה.
"מה?" שמעתי את קולו של עידן
"אחותך הגיעה" קראה לו דבורה בחזרה ומיד הוא הופיע בסלון.
"עופרי" הוא קרא בשמחה וקפץ עליי בחיבוק,חיבקתי אותו בחזרה.
"התגעגעתי" הוא לחש תוך כדי חיבוק בקול מתוק.
דמעות עלו בעיני.
כבר שבוע כמעט לא ראיתי אותו.
מאז שיצאתי לחופש.
"מה קורה? גם אני התגעגעתי" לחשתי והתנתקנו מהחיבוק.
בינתיים דבורה הגיע לסלון עם צלחת עוגיות ושוקו בשבילי ובשביל עידן.
עוד לא נגמלתי מהשוקו ☺
היא הניחה את הצלחת והכוסות על השולחן והתיישבה לצידנו.
"איך היה בעבודה?" היא שאלה
"בסדר,כמו תמיד" עניתי בחיוך
"מתי נגמר לך החופש?" היא שאלה
"עוד שישה ימים" עניתי במדויק.
היא הנהנה
"את יודעת שמשפחה חדשה עוברת סוף סוף לבית הריק שצמוד אליכם?" היא שאלה
הופתעתי.
"לא" אמרתי
"כן,שמעתי שיש להם בן בגיל שלך,פחות או יותר" היא אמרה
נועם…?
"משפחת שטרית,אני חושבת" היא הוסיפה
זה מי שאני חושבת שזה?
הנחתי את רגלי על רגלי השנייה ולגמתי מהשוקו הטעים.