בשבילי את כל העולם ♥ -פרק 2-

-פרק 2-

-נקודת מבט עופרי-

"אז ,ספרי קצת עלייך" התחיל נועם
"טוב…," התחלתי "אז ככה"
"אני בת שבע עשרה וחצי,אני גרה כאן ולומדת בפנימייה פה" אמרתי בקצרה
הוא הנהן בהבנה
"משפחה?" הוא שאל
"יש לי אח קטן ואבא שלי נפטר כשהייתי בת עשר" עניתי
מעיניו השתקף עצב.
"מצטער לשמוע…" הוא אמר בשקט
הנהנתי בראשי
"זה בסדר"
"מה איתך?" שאלתי
"לא משהו מיוחד" הוא אמר "יש לי אח אחד בצבא,אימא ואבא ואני עובר לגור פה בעיר"
"אה…." אמרתי

מה כבר יש לי להגיד?

"מה עם אימא שלך?" הוא שאל

יופי, היית חייב לשאול את זה…

"אני לא רוצה לדבר על זה…" לחשתי
"אה…" הוא גמגם "היא…-" הוא התחיל לומר ומיד קטעתי אותו
"לא, היא לא נפטרה" הרגעתי אותו
הוא נשם לרווחה ונשכב לצידי על החול הרך.
הוצאתי את משקפי השמש ושמתי אותם.
פשוט ישבנו ושתקנו.

מעניין מה השעה,כבר מתחיל להיות חשוך…

הרמתי את האיפון ובדקתי מה השעה.
שבע.

אני חושבת שאני אלך לבית להתקלח,עוד מעט אני צריכה ללכת לעבודה…

"היה נעים להכיר אותך,אני צריכה ללכת לבית" אמרתי והתרוממתי ממקומי
הרמתי את האיפון והאוזניות והכנסתי אותם לתיק.
"מה,לא תתני לי את המספר שלך?" הוא שאל

רגע,הוא ביקש ממני את המספר שלי?
אוי,מה הוא כבר ביקש.

"תחפש אותי בפייסבוק" אמרתי
"טוב, רק מה השם שלך?" הוא שאל
גלגלתי עיניים.

אוקיי, מה הקטע שלך?

"עופרי בן חיים" עניתי והסתובבתי
התחלתי ללכת.
מזל שהבית שלי קרוב לים,עשר דקות ואני שם.

—

הגעתי לבית ועליתי לחדרי.
כן,בבית שלי יש שתי קומות.
אני לא גרה בבניין מוזנח,אם זה מה שאתם חושבים…
רק לפני שנתיים עברנו לבית הזה.
בגלל שלאימא הייתה עבודה טובה, היא הרשתה לעצמה לקנות בית חדש, היא הייתה עורכת דין…
לקחתי מהארון ג'ינס ארוך וגופייה לבנה.
התכופפתי למגירה ולקחתי נעלי עקב בצבע לבן.
לא הכי נוח לעבודה,אבל אין מה לעשות…
חייבים לבוא יפים.
נכנסתי למקלחת שבחדרי.

—

יצאתי מהמקלחת כשאני לבושה ומאופרת.
התיישבתי על המיטה ונעלתי את נעלי העקב.
לאחר מכן סרקתי את שיערי ואספתי אותו לקוקו גבוה.
לחצתי על כפתור הבית באיפון.
השעה שבע וחצי,
אני חייבת לעוף לעבודה!
לקחתי את האיפון והמפתחות ויצאתי לתחנת האוטובוס.
אין לי מספיק כסף כדי לעשות רישיון ולקנות רכב.
אז מסתדרים עם מה שיש…
חיכיתי חמש דקות והנה האוטובוס הגיע.
עליתי לאוטובוס,שילמתי לנהג והתיישבתי במקום פנוי.
לאחר כמה דקות כבר ראיתי את הקניון.
קניון גירון.
האוטובוס עצר וירדתי.
נכנסתי במהירות לקניון ואז לחנות שבה אני עובדת.

—

השעה עשר בלילה.
אני סיימתי לעבוד להיום.
"להתראות יואל" אמרתי בחיוך ליואל, הבוס שלי ויצאתי במהירות מהחנות והקניון.
הגעתי לתחנה בדיוק בזמן.
עליתי לאוטובוס ונסעתי הביתה.