בריחה ניצחית – פרק שני חלק ראשון
הימים עברו דניילה החלימה מהר ותפסה פיקוד בבית וגם בשיחות מפני שכשמייבל הגיעה
אז מקסיו ניהיה שתקן ולפעמים היה צריך לחשוב על נושאים מעניינים מאוד כדי שידבר…
אבל כשהיה נושא טוב הוא השתתף בו כל כך טוב ( יש עוד דרך לומר שהוא דיבר המון ובצורה מעניינת?) עד שמייבל ( שהייתה שתקנית ) דיברה.
בשבוע השני שלהם החליטו כל השלושה שצריך לעשות טבלה. מה כל אחד יעשה ומתי:
שש בבוקר: מייבל מנקה ומסדרת את המיתות ודניילה מכינה ארוחה בזמן שמקסיו אולך לקניות.
שבע בבוקר: כל אחד מנקה את צלחתו ועושה מתיחות.
שמונה בבוקר: אימונים קשים של לחימה בחרב והגנה ואחרי זה חץ וקשט ועוד סוגי נשק.
מי אחד עשר עד אחד בצהריים עד אחד בצהריים מנוחה.
אחד בצהריים:זיהוי צמחים והישרדות.
כל שער הים מה שרוצים…
וכך היה כל יום והיה כיף מייבל נראתה רגועה יותר אך בצמחים לא הבינה דבר רק בלחימה והישרדות.
דניילה לעומת זאת הצליחה בהכל אבל פחות מאחותה בהשרדות ולחימה ומייבל היתה עונה:"
את ברחת ואני שרדתי ש-נ-י-ם בלעדייך ובלי אף אחד!" ודניילה חשבה בליבה שמייבל משוויצה.
כל יום הן נרעו יותר טוב ויותר שמחות על גורלן אך הן לא ידעו דבר אחד…
כשעבר חודש מאז שדניילה ומייבל הגיעו מקסיו התעורר מאושר וכבר דמיין איך אוניקס יבוא ויבחן את הבנות ועוד יותר עניין אותו האם מייבל תנצח.
פתאום נשמעה צעקה רמה מכיוון המדבח. מקסיו קם ורץ לשם ושם ראה את אוניקס יושב ואוכל בלי פחד מדניילה את הארוחה שעל השולחן.
דניילה התרגזה " הזקן הזה פלש לבית שלנו-" מקסיו חשב שלנו זה הבית שלו ושל אוניקס ולא שלה…"- הוא… תעשה משהוא!" מקסיו ניגש אליה ואמר כשחייוך ענק נמתך על פניו " זה אוניקס זה שהציל אותך וזה הבית ש-ל-ו" הוא אמר בכוונה בהדגשה וגם בחוזק כך שגם מייבל שמעה והגיעה לאט ובלי פחד. אוניקס בחן את הבנות בהתפעלות וחשב שגופה של דניילה מתאים לחץ וקשת שיש לו… אבל מייבל! גופה הוא מתאים יותר לפגיונות חרבות… ולכל סוגי הנשק ושתיהן הנערות היפות ביותר שראה בחייו.
נכון שאתם שואלים איך ידע את שמן? אז הוא פשוט ידע היה לו חוש שישי ושמיני ואולי אפילו עשירי! מי יודע?.
בשמונה כולם התייצבו במגרש מוכנים להלחם.
שערה של מייבל סורק בקפידה לגולגול וזה נתן לה מראה בוגר יותר רציני יותר…
דניילה לעומתה עשתה זנב סוס ועכשיו שתיהן נראו נפלה וזה גרם למקסיו להסמיק בשקט.
אוניקס ראה זאת וחייך ואז אמר : דניילה את הראשונה."
וכך זה התחיל ונגמר תוך דקות ואך אחד מהם לא היה פצוע וזה היה בונוס גדול אך קטן.
אחר כך התחיל תורה של מייבל והיא נלחמה בכל כוחה אבל הזקן נראה כיאילו שהוא לא מתאמץ אך למען האמת היה לו די קשה להביס את מייבל.
בסוף הוא הפיל את פגיונה הרצה והיא התנשפה ואמרה בלחש שרק אוניקס שמע
"למד אותי…"
תגובות (14)
המשך!
דניילה שלי מהממת
תודה! תגיבו מעניין עם הסיפור שלי מעניין. חחח…
נהיה*
המיטות*
הולך*
חץ וקשת*
מאחת עשרה* (במקום: מי אחת עשר)
שאר*
היום*
נראו*
כאילו*
יש לך הרבה שגיאות כתיב וזה ממש חבל. הסיפור דיי מבולגן לי ולא נעים לקרוא אותו. אני מציעה לך לא לצאת מהסיפור ולדבר בתור הכותבת…
אני יודעת שיש לי שגיעות! אני לומדת ומנסה לשפר לפעמים זה לא מצליח ואני יודעת שאני לא כותבת מושלם! ובכלל אני כותבת יותר טוב שירים! ושגיעות זה כלום ואני כתנה יחסית לכל מי שכאן כי אני בת אחד- עשרה!
אני לא רציתי לפגוע או משהו.. אבל כל הכבוד שאת מנסה!
הכי חשוב לנסות וללמוד! תנסי לבדוק מראש את המילים…
שגיאות.
אני לא יודעת איפה…
את יכולה לבקש מהורה או ממישהו שיקרא את הסיפור ויבדוק אם יש שגיאות..
אני כבר א-מ-ר-ת-י שיש לי שגיעות! ודי נמאס לי כי זה רודף אותי מתמיד ואני לא יכולה לעשות כלום אני קוראת ספרים והכל ואני משתפרת אבל כמה אפשאר אני כבר יודעת בלי שיגידו.
לכל אחד יש קשיים. זה בסדר..
הרעיון איך מתגברים עליהם, כל אחד בדרך שלו.
לפי הפרק השני רואים את השיפור שלך וכל הכבוד לך.
זה לזאת שהגיבה עם התמונה של הפלנקטון לא לך…
ואני לא נעלבתי אני פשוט הסברתי שזה מעבן אותי כי אני מכיתה ב' לא מצליחה..
זה בסדר. גם לי היו מלא שגיאות לפני כמה שנים, אבל הייתי יותר קטנה ממך.
פשוט בכל פעם שאת לא בטוחה לגבי מילה מסויימת תבדקי איך כותבים אותה ותזכרי את זה. זאת הדרך להצליח ❤️
מעצבן ולא מעבן. סליחה פשוט טעיתי כי התרגשתי משטות.